יום שני, 21 ביולי 2014

מגדת העתידות של עולם האופנה.

Looking into Fashion's Crystal Ball

תמיד הוקסמתי מהקשר בין אופנה להשפעות התרבויות והאמנותיות שאנו שואבים מהיסטוריית העולם, אבל כששמעתי לראשונה על הגעתה לארץ של חזאית וחוקרת הטרנדים הבינלאומית- לי אדלקורט (Li Edelkoort), הבנתי שזו ההזדמנות שלי לחבר פוסט שעוסק כולו בעתיד. כמובן שבעת תחילת כתיבת הפוסט, לפני מספר שבועות, עוד לא ידעתי עד כמה הסתכלות אופטימית אל עתיד מלא צורות וצבע יהיה נחוץ כל-כך לכל אזרחי ישראל.


לי (לידוויג) אדלקורט. Li (Lidwij) Edelkoort


על-כן, בתחילת החודש הגעתי למוזיאון העיצוב בחולון כדי לקבל הצצה לעתיד עולם האופנה והעיצוב ולהביא לכם את בשורת הטרנדים לעשורים הקרובים:

קפלים (Gatherings)

"אנו חיים כיום בחברה פרומה הסובלת מתוצאותיו של משבר כלכלי חמור" כותבת אדלקורט בספרה "קיפולים", אותו כתבה במיוחד עבור סדרת הרצאות אלה. "תקופה ממושכת זו של סבל גרמה לבני האדם לגונן על נכסיהם באופן מוגזם, וכתוצאה מכך הפכנו לאגוצנטרים ונשמרים...זהו אם כן, הזמן המתאים להתכנסות, לאיסוף ולחיבור מחודש של אנשים בכדי לשקם מחדש את החברה ואת מארג חיינו".


התאספות של בד לקפלים כמטאפורה להתאספות של אנשים וגילוי מחודש של הלכידות החברתית.
Gathering of fabric is both a symbol and celebration of the gathering of people


על-פי התחזית של אדלקורט וצוותה, אנו חיים בעולם המתנער כיום מהקשיים הכלכליים של העשור האחרון, ולכן סביר להניח שבשנים הקרובות נרצה כולנו להתנתק מהאגוצנטריות והערצת ה"אני", המאפיינת תקופות של שפל ומשבר, ולהתאסף יחד כמשפחות,חברות ועמים. התאספות זו תבוא לידי ביטוי גם בבגדים שלנו שיהיו עתירי בד ויתאפיינו בכל סוגי איסוף הבד, בין אם זה קפלים (Gatherings), קיפולים (Pleats)או וולנים (Ruffles). 



עושר של בד עתיר וולנים (Ruffles). חגיגה של שפע לאחר עשור של משבר כלכלי
Alexander McQueen 2011

התחזית אף מנבאת כי לאחר עשור של השתעבדות לרשתות החברתיות וניכור חברתי, בשנים הבאות נחוש סופסוף קצת שובע מהרצון שלנו להתבלט עד בלי די בעולם הווירטואלי, ובמקום זאת נבחר להיעלם מעט אל תוך אלמוניות (ביי ביי אינסטוש!). גם את הרצון הזה ישרתו שכבות מרובות של בגדים וקיפולים בבד שיהוו הזדמנות עבור היחיד להתחפר בהם במקום להתבלט בבגדים מבליטי גוף כמו הסקיני ג'ינס, שלמרות נוכחותו העיקשת בנוף הישראלי כן הולך ונעלם בהדרגה מתצוגות האופנה. 

את השפעות קיפולי הבד ניתן לראות כבר בתצוגות של שבועות האופנה לעונת סתיו/חורף 2014-15, הנערכות בימים אלה בבירות אירופה.



חצאיות בעלות קפלים בהשפעת הלך הרוח התקופתי.  מימין: Fendi- Fall/Winter 2015 ומשמאל: Guy Laroche Fall/Winter 2015


  We live in an unstitched society that is suffering from the aftershocks of a severe economic crisis. This prolonged period of hardship has made humans overly protective of thier assets and openly egocentric. This is  herefore a time for gathering, for bringing people together to restore society.
--Gathering/Li Edelkoort 2014-- 
  
יצירת קפלים בבד היא אומנות עתיקה, הניבטת אלינו עוד מהפסלים הרומיים, שהייחוד בהם הוא בהצלחתם של הפסלים לדמות את קיפולי הבד באבן.

אמנות הקפלול היא עקרון עתיק של איסוף נפח בכדי ליצור צורה ממושמעת- מבנה שהוא בעת ובעונה אחת גם חמור סבר וגם חופשי.
--"קיפולים"/ לי אדלקורט 2014--

פסלים רומיים המדמים קיפולי בד, מתוך הספר של לי אדלקורט. Roman pleating, taken from Li Edelkoort's book

The art of pleating is an ancient principle of gathering  up volume, reining it in to realize  a disciplined sculpture form, a severe yet free construction... 


אינטרפרטציה מודרנית להשפעות רומיות עתיקות. A modern pleated dress inspired by Roman statues


התקשטות בבגדים עתירי בד כשיוצאים מתקופות של משבר לתקופות של שפע איננה טריק חדש. למעשה, כפי שמראה ההיסטוריה, בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב (סוף שנות העשרים והשלושים) נשים נהגו ללבוש שמלות בגזרות ישרות ומינימליסטיות. במהלך אותן השנים, נאלצו  הנשים להיפרד מבדים וכפתורים שיועדו לתפירת מדים ושמיכות עבור הצבא, הן אפילו אמרו יפה שלום לגרבוני ניילון שנתפרו כאריזות למצנחים.

אך כל זה השתנה בתחילת שנות החמישים כשאמריקה מצאה את עצמה בעיצומה של פריחה כלכלית: המלחמה הוכיחה את עצמה כמנוף ליצרני טכנולוגיה ומזון, תעשיית הטקסטיל החלה לפרוח, ועסקנים מצאו הזדמנויות השקעה זולות (שלא נאמר ניצול...) במדינות אירופה מוכות המלחמה. בהתאם לכך, חגגו הנשים של שנות ה-50 את העושר החדש במעבר לחצאיות נפוחות, אודם אדום על השפתיים, וענקי פנינים על הצוואר.



ריבוי בד כסמל לתקופת שפע. מעבר משנות ה-40 (משמאל) לשנות ה-50.
Rich gathered fabrics as a symbol for financial recuperation, much like the move from 1940's fashions to the 1950's


סרטים (Ribbons and Bows)
כשאנו חושבים על רצון עז להתקשטות, הדרך הקלה והמהירה לעשות זאת היא להתהדר בסרט. זה אולי נשמע קצת קיטשי ונראה מעט ילדותי, אבל  הסרט היווה את הסמל לרצון להתגנדר בערך מאז שאשתו של האדם הקדמון חשבה לעצמה: "אני חייבת לעשות משהו עם המערה הזאת, וציורי הקיר האלה פשוט לא עושים לי את זה!" וקשרה את פרוות החיה לגופה בסרט (הערת הכותבת: יתכן שאני מדמיינת פה פרק של ה"פלינסטונס" יותר מתיעוד ארכאולוגי אמיתי כלשהו, אבל תזרמו איתי...).

מה שלא תחשבו על הסרט, שבועות האופנה האחרונים שהושפעו כולם מעולמות הפנטזיה שהביאו לנו "משחקי הכס" והסרט "מליפסנט", הוכיחו סופית שימי הביניים מעולם לא היו נוכחים יותר מהיום, ואתם באו גם סרטי הקישוט.  בכל תצוגה בשבועות האופנה, כיכבו על המסלולים דוגמניות לבושות במיטב הקולקציות של המאה ה-14, כולל שמלות מקושטות סרטים ומלמלות, כשלגופן מהודקים מהודקים קשורים בשרוכי בד משתלשלים. 

גם מעצבים מתחום הכלות והערב מיהרו להדביק את הקצב, והפכו את הסרט (באופן צפוי מאוד) מאלמנט קישוטי בלבד לגולת הכותרת בעיצובי שמלות הכלה לעונת החתונות הקרובה.



הסרט ככוכב בשמלות הכלה וכאלמנט מרכזי ב"אופנת ימי הביניים" בתערוכה של אלכסנדר מקווין 2015.
 Ribbons and bows as the main feature of bridal wear for 2015 and in the Medieval inspired Alexander McQueen Fall/Winter 2015 show
 
הסרט הפשוט, העשוי מפיסות וחתיכות של בד יכול לשמש כדי לקשור בגד או צמה קלועה. אך כשפיסת בד כזו קושרת דברים יחד, חתיכת בד חסרת ייחוד יכולה להפוך לעבודה של עיצוב עילי.
--לי אדלקורט 2014--



שרוולים קשורים בסרט מתקופת הרנסאנס האיטלקי. Ribbons on a sleeve from Italian Renaissance


 Made from bits and pieces of fabric, the humble ribbon can be used for fastening a garment or holding together a braid. Yet when this strip of material links things together, something transpires and it becomes a major work of couture.  

טכנולוגיית תלת-ממד (3D Technology) 

אם היו אומרים לי אפילו לפני שנתיים שאתחיל להשתמש בביטוי "תלת ממד" לא בהקשר של סרט ב"סינמה סיטי" אלא בהקשר של שמלות, לא הייתי מאמינה. אבל בעולם העתידני האופף אותנו, בדים נוצרים במדפסות תלת-ממד  וחיתוכי לייזר מעטרים כל פריט לבוש  טרנדי מזה שנתיים. כיאה להשתלטות הטכנולוגיה על כל תחום בחיינו (לא שאני בפרנויה מפני אפוקליפסת רובוטים או משהו כזה...), גם הבגדים שעל גופנו עתידים בקרוב לקבל ממד חדש- תרתי משמע. 

בעתיד הקרוב, הבגדים שלגופנו לא יהיו עוד כיסוי שטוח המונח על הגוף, כי אם אמירה תלת ממדית, בעלת צורות בולטות וגאומטריות שיסתירו את מתאר הגוף ויקבלו חיות משל עצמם.


שמלה בגזרה גאומטרית תלת-ממדית, המזכירה קצת גרסה עתידנית של קישוט סוכה...
Geometric  3D shaped dress- Flying cars are just around the corner


מי שנחשב לרב-אומן בתחום ההגדרה מחדש של גזרות הבגדים, הוא מעצב האופנה היפני איסי מיאקי (Issey Miyake). לשמחתי הרבה, בסיום ההרצאה של לי אדלקורט, הוזמן הקהל להיכנס לתערוכה של איסי מיאקי שנערכה בתוך חדר תצוגה במוזיאון. 

מיאקי ידוע בהצלחתו לשלב, כבר בשנות השמונים, בין אופנה מודרנית לבין אומנות הקיפול המסורתית בארצו- אומנות ה"אוריגאמי". הוא היה בין הראשונים שהתנסה בקיפולים שונים בבד, ובשנים האחרונות אף נעזר במעבדות  טכנולוגיות על-מנת ליצור בדים חדשניים שמתנהגים ממש כמו נייר אוריגאמי.


בגדים מקופלים כמו נייר אוריגאמי בטכניקת תלת-ממד. איסי מיאקי.
Issey Miyake's 3D outfits shaped like an Origami style folded paper.



התערוכה של איסי מיאקי במוזיאון העיצוב בחולון 2014. גם אני התהדרתי בחצאית הקפלים האהובה עלי לכבוד האירוע.
The Issey Miyake 3D Dresses exhibition at the Holon Museum of Design, Israel 2014. I'm in my favorite pleated skirt for the ocassion


הדגמים של מיאקי מתכווצים ומתקפלים במקומות שונים ובלתי שגרתיים לאורך הגוף ממש כמו קיפולי נייר אוריגאמי. הצבעים שבהם בחר לדגמים הם לרוב בגווני שחור בוהק ועופרת, כאשר הצבעוניות היחידה מופיעה בהבזקים על הבד בצבעי כסף, כחול אפור (icy-blue), ברונזה ואדום. הבזקים אלה מדמים אפקט של אור זרקורים ונותנים לנו את התחושה שבעוד רגע ניווכח באמת שהמכוניות סביבנו החלו לעופף.



הבזקי אור בצבע אדום וכסוף לאפקט עתידני. איסי מיאקי.
Flashes of red and silver hues for the perfect futuristic effect. Issey Miyake.



אבל למי מאיתנו שאינה חשה אוונגרדית מספיק כדי להגיע למשרד עם עיצוב עתידני שכזה, שעלול לגרום למישהו לחשוב שהיא התחפשה לברווז מנייר מקופל, הבשורה המשמחת היא שאפקט התלת-ממד  פופולרי מאוד בעונות האחרונות גם בתחום ההדפסים. כפי שניתן לראות מהדגמים בתצוגה האחרונה של המעצבת הספרדייה קרולינה הררה (Carolina Herrera).


הדפס המדמה אפקט תלת-ממד. קרולינה הררה- אביב/קיץ 2014.
The 3D effect is also achieved by print. Carolina Herrera- Spring/Summer 2014



 הדפסי התלת-ממד משווים לבגד ממד עומק מבלי לטשטש את קווי המתאר של הגוף, וזה טרנד מומלץ במיוחד למי שממש טוב בלבהות בהדפס שכזה במשך חצי שעה ולהצליח לראות בו כל מני סוסים ואוניות... 


הידיים הנעלמות (Disappearing Hands)  

אולם בצד ההבטחות המזהירות שטומן בחובו העתיד הטכנולוגי, משקף עולם האופנה גם חשש לעתיד האנושות. העבודות שאנו מאיישים כיום הולכות והופכות לאינטלקטואליות יותר ויותר, והפיזיות שלנו הולכת ונעלמת בהתאמה. "אנחנו כבר לא עובדים יותר עם הידיים!" מצהירה אדלקורט מעל  דוכן הנואמים במוזיאון ומספרת על מחקר שהראה שלילדים שנולדו בעשור האחרון יש ידיים קטנות יותר בהשוואה לאנשים שנולדו בחמישים שנה האחרונות. 

אכן, רובנו מבלים את מרב חיינו מול המסך, עבודת היצרנות התחלפה בתקתוק על המקלדת, ועבודת הכפיים הפכה לסממן של מעמד סוציו-אקונומי נמוך מאוד. מעצבי האופנה בהחלט  מודעים להלך הרוח הזה, וניכר שדגמים המכסים את הידיים לחלוטין צצים בעונה האחרונה בכל תצוגה ושטיח אדום בעולם בדמותן של גלימות ארוכות לחורף הקרוב, שרוולים סבוכים שכמעט מכסים את כל חלק גב היד, ואפילו דגמים בהם הידיים לא נראות כלל.


הדוגמנית הקנדית קוקו רושה באירוע Fragrance Foundation Awards בשמלה בצבע קרם של זק פוזן, עם קפלים גדולים באזור הצווארון שמכסים לחלוטין את הידיים.
Coco Rocha in a ruffled Zac Posen dress completely concealing the hands. June 2014


באופן אירוני, ההיסטוריה תמיד חוזרת, ותוצר זה של הקדמה הטכנולוגית מזכיר היום יותר מתמיד את בגדיהם של אצילים מהמאות ה-16 עד ה-19, שהיו כבדים וסבוכים כדרך לומר  שהאצילים אינם זקוקים לבגדים פרקטיים ונוחים משום שהם אינם נאלצים לעסוק בעבודת כפיים מכל סוג. אין זה פלא אפוא,  שגם מעצבת האופנה ונערת הזוהר הרוסייה (חשבתם שאכתוב "איט גירל"? יחי השפה העברית!) אלינה אחמדולינה צולמה מאחורי הקלעים של אחת התצוגות האחרונות בשבוע האופנה בברלין כשהיא מסתירה את ידיה מתחת לשרוולי הז'קט שלה, בסגנון הדומה מאוד לזה שאימצו האצילים הרוסים  במאה ה-16. האצילים בעידן רוסיה הצארית, נהגו להשחיל את ידיהם מתחת  לשרוולים ארוכים ונפולים על-מנת להבדיל את עצמם מהאיכרים שעבדו בשדות ונאלצו להפשיל את שרווליהם ולחשוף את זרועותיהם העמלות (מי חשב שיום אחד זה יעלה להם במהפכה...).


אלינה אחמדולינה במראה המרמז על אצילי רוסיה הצארית, בשבוע האופנה בברלין. סתיו/חורף 2014-15. מאוד אנטי סובייטי מצדה...
Russian Fashionista Alena Akhamadullina concealing her hands in a fashion reminiscent of traditional aristocratic Russian overcoats



התכנסות בתוך העצמי- צבעים חיוורים והתעטפות (Introversion- Pale Colors and Wrapping)

"החברה שלנו חשה צורך להתכרבל ולתפוס מחסה," הצהירה אדלקורט בתחילת יולי ולא ידעה עד כמה מילותיה יהפכו רלוונטיות לחברה הישראלית בתוך שבוע ימים בלבד. אדלקורט ועמיתיה חזאי הטרנדים מתייחסים למעשה לימים לא רחוקים בהם הכל יתמזג האחד בשני: טכנולוגי וישן, יוקרתי וזול, משמין ובריא, ומי ייתן- גם אויב ואוהב.

אולם ניתן לראות בתחזיתה גם את ירדת קרנן המתקרבת של הרשתות החברתיות, וגמילה מיוחלת של כולנו מ"צומי" אובססיבי המוליד רעות חולות כמו "סלפי שירותים" וטל חן (או חן טל... באמת שאין לי מושג). עם טרנד האנונימיות שבמסגרתו נסתתר מאחורי בדים עשירים ומסיכות, תבוא גם הצניעות שתתבטא  בבחירה בצבעים שלווים שאינם מתבלטים כגון: פסטלים וקרמים, ובצורך להתעטף בעזרת קשירות וחגורות.


"עיטוף" מתוך: "קפלים"/לי אדלקורט.
Wrapping the body as a symbol of anonymity and comfort 




אנו כבני- אדם עומדים נחוש תשוקה להיות מכונסים בתוך מעטפת מתגוננת- תשוקה אשר תבוא לידי ביטוי בריבוי דגמי מעטפה, חגורות, קשירות, וכל הקשור לעיטוף הגוף. ואני בטוחה שכל  אזרח ישרלאי שקורא שורות אלה, חווה עתה בדיוק כמוני  את הצורך להתעטף במעטפת מגוננת ולהקריב מעט מה"עצמי" שלו לטובת התאספות עם המשפחה, הסביבה והאהובים.

שמלה פסטורלית בצבע קרם עם חגורת מעטפת. ולנטינו- אביב/קיץ 2014
A creme color Valentino dress with a wrapped sash as a belt. Spring/Summer 2014


מי ייתן שהגוונים שנחוש בקרוב בנשמתנו יהיו שלווים ועדינים כמו אלה שחזאי הטרנדים מנבאים שנלבש בעשור הקרוב.


חולצה קשורה על חולצה בצבע חיוור. הצבע הרגוע ואפקט הקשירה יוצר תחושה מוגנת ומכונסת. מתוך:Rika Magazine.
Two pale blue shirts wrapped together. The soothing color and wrapping create a sense of introversion and security.


,Society feels the need to bundle up and take shelter. In order to absorb agression design needs to be wrapped like a ball of string or a bundle of wool as a gift for our future. A desire to be covered and find bliss within enveloping shelters motivates these designs. 

  




    



  

 

יום רביעי, 7 במאי 2014

השטן בפראדה והדוגמניות בדיסני: נשף האופנה 2014


לפני יומיים (ב-5 למאי, ערב יום העצמאות) לבשה כל אליטת האופנה הניו-יורקית וצמרת הוליווד את בגדי החג שלהם לרגל נשף האופנה השנתי שנערך במוזיאון המטרופולין לאומנות בניו-יורק (The Annual Metropolitan Museum Fashion Gala). הנשף נערך כל שנה בניצוחה של השטן בפראדה בכבודה ובעצמה- העורכת הראשית של "ווג" ו...נו, אלוהים אם תרצו- אנה ווינטור, ובכל שנה נבחר נושא אחר בהתאם לתערוכה המרכזית שמוצגת במכון לעיצוב אופנה במוזיאון. בשנה שעברה, נקרא הנושא "מפאנק לקוטור" (From Punk to Couture ), וכל המי ומי הגיעו לאירוע בשרשראות מתכת ותסרוקת מוהוק (ובמקרה גם על זה כתבתי כתבה:  http://megafon-news.co.il/asys/archives/180586).

השנה נקרא הנושא הנבחר: "צ'ארלס ג'יימס: מעבר לאופנה" (( Charles James: Beyond Fashion והוא הומאז' לתערוכה המוצגת בקומה הראשונה של המוזיאון ומוקדשת כולה לאבי האופנה העילית בארה"ב- צ'ארלס ג'יימס ויצירותיו הייחודיות.

המלך צ'ארלס הראשון. The King of Fashion


צ'ארלס ג'יימס, שמעולם לא רכש השכלה פורמאלית בתחום העיצוב, עלה לגדולה בשנות ה- 30 וה-40 של המאה הקודמת כאשר הציג לעולם אופנת העילית נקודת מבט מדעית ואפילו מתמטית על תחום העיצוב. הוא המציא את "שמלת הסיפרלה" (The spiral cut dress)- שמלה הנתפרת מבד שנחתך באופן מעגלי ויוצר חצאית עגולה; הוא היה הראשון שעיצב שמלות סטרפלס בשנות ה-30; והוא זה שהציג לעולם את חצאית העיפרון שנקראה במקור "חצאית הספרה שמונה" (figure eight skirt) שכן היא שיוותה ללובשת מבנה גוף מקומר וחושני דמוי הספרה שמונה. 


תצלום של דוגמניות בדגמיו של צ'ארלס ג'יימס. מתוך גיליון "ווג" 1946
  Models wearing Charles James designs. Vouge 1946 photographed by Cecil Beaton  


כפועל יוצא, התאפיינו יצירותיו של ג'יימס בדרמטיות רבה, תשומת לב יתרה לפרטים קטנים, והרבה גיאומטריות ומבניות בבגד: שמלות שנראו כמו מגדלים מרובי פינות וקיפולים. לכן, כשקראתי לראשונה על הנושא הנבחר של הנשף, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה: "בהצלחה בטיפוס על המדרגות בנות! מישהי צריכה קביים במקרה?"


השמלות הדרמטיות של צ'ארלס ג'יימס: מלאות המורכבות והמבניות, ולא אידיאליות להליכה.
From the Metropolitan Museum of Art- Charles James: Beyond Fashion 


אבל כנראה שהמזכר אודות הנושא השנתי הלך לאיבוד איפשהו בדרך ממשרדיה של אנה ווינטור במעלה מגדל האופל ועד לאינבוקסים של העוזרים האישיים של הכוכבות. כי מהתבוננות  בתמונות מאותו ערב נוצץ, נראה שרוב הכוכבות ההוליוודיות, הכוכבניות הוואנאביס, ודוגמניות-העל שנכחו באירוע, פספסו לגמרי את כל הקטע של ללבוש שמלה מהודרת ודרמטית שתכבד את זכרו של אבי העיצוב הסטרוקטורלי (או שהן פשוט רצו להצליח לעשות שני צעדים...לכו תבינו...). במקום זאת, נוצר הרושם שכאשר הן קיבלו את ההזמנה ל"נשף האופנה השנתי" הן פשוט נעצרו במילה "נשף". ומה עולה במוחה המורעב והכמהה לפחמימות של כוכבת שגדלה בתוך תרבות הפופ האמריקאית כשהיא קוראת את המילה "נשף"? ניחשתם נכון- נסיכות של דיסני!

אכן ניכר כי מיטב הפאשניסטות האמריקאיות, במסגרת ההכנות הקדחתניות שלהן לערב החשוב ביותר של השנה, עצו רצו לבתי הסטודיו של צמרת העיצוב האמריקאית והאירופאית. וכל זה רק כדי לצאת בסוף במראה שמזכיר לי יותר את הסרטים שאימא ואבא היו מביאים בשבילי מה"בלוק באסטר" כל יום שישי בצהריים.

נתחיל מאגזיביט א'- נעמי ווטס. הכוכבת האוסטרלית אמנם בחרה שמלה בגזרת בתולת-הים (  mermaid silhoutte)  הסקסית והנשית (לקוראים הגברים- השמלה נקראת כך משום שהחצאית נצמדת לירכיים ומתרחבת מהברך, ויוצרת מראה של זנב בתולת ים), ואפילו השכילה לפנות לבית ז'יבאנשי הרומנטיים להפליא לשם ביצוע המשימה הזו, אבל לשמלה יש קשקשים פור גוד סייק!!



נעמי ווטס בסגנון בת-הים הקטנה.


לא רק ששוני הצבע בין החלק העליון לחלק התחתון של השמלה יוצר אשליה שאכן מדובר בזנב, אלא שגם הדוגמא המכסה באזור החזה מזכירה מאוד את חזיית הקונכיות של בת הים הקטנה אריאל. ועכשיו כולם ביחד: "בתוך הים, בתוך הים ..."

אגזיביט ב' שלנו היא דוגמנית "ספורט'ס אילוסטרייטד" והגירל-קרש החדשה שלי (סליחה כריסטינה הנדריקס) קייט אפטון.  אפטון הגיע לאירוע בשמלה חצי שקופה של בית האופנה האיטלקי דולצ'ה וגבאנה. עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון- אני מעריצה גדולה של הסגנון הצועני שדולצ'ה וגבאנה אימצו בשנתיים האחרונות (והיי, אפילו די ניבאתי את התחלתו....  http://megafon-news.co.il/asys/archives/59161 ) 
ואין שום דבר יפה יותר בעיני מאשר אישה שופעת במחוך שחור. אבל הטוטאל לוק הצועני שבו אבזר בית דולצ'ה וגבאנה את אפטון היפיפייה: כולל שרוולי וולנים (נו אתם יודעים, כמו ווילונות...), עיטור ראש ותכשיטי זהב, קצת גרם לי לחשוב שהיא רוצה לפצוח בריקוד עם עז בכיכר העיר, ממש כמו בת דמותה- הצוענייה אזמרלדה מהסרט "הגיבן מנוטרה-דאם". חוץ מזה ברומן "הגיבן מנוטרה-דאם" ( Notre-Dame de Paris) של הסופר הצרפתי בן המאה ה-19 ויקטור הוגו, אזמרלדה הייתה בכלל (אזהרת ספויילר...) בלונדינית צחורת עור שנחטפה וגודלה על-ידי הצוענים. כך שעורה הבהיר ושערה הזהוב של אפטון הופכים אותה בעיני לדמוית אזמרלדה אפילו יותר מהאזמרלדה שצוירה על-ידי דיסני.


מחול צועני: קייט "אזמרלדה" אפטון.



המאכזבת הרשמית שלי באירוע המפואר הייתה התגלית החדשה של עולם הקולנוע, השחקנית לופיטה ניונגו (Twelve Years a Slave). ניונגו שעד עכשיו הקסימה גם את הספקנים הגדולים ביותר בשמלות בעלות צבעים מרהיבים, הופיעה בנשף השנה בשמלה ירוקה של פראדה. השמלה הייתה אמנם שיחזור מקסים של ה- Flapper Dresses משנות ה-20 (ושוב לקהל הגברים: הכוונה לשמלות עם הרבה "פרנזים" שהתנפנפו- Flapped- כשנשות התקופה רקדו ריקודים קצביים כמו הצ'ארלסטון), אבל כל הגדילים הירוקים דמויי הקריסטל שתלויים משמלתה, הנוצות הירוקות ועיטור הראש הירוק, בשילוב עם צבע עורה של ניונגו (כן...הלכתי לשם...) גרמו לי לחשוב על דמות אחרת בשמלה ירוקה עם הרבה דברים שתלויים ממנה...


לופיטה היא הנסיכה טיאנה מ"נסיך צפרדע" של דיסני.


אוקיי, לפני שאתם קוראים לי גזענית, גילוי נאות: השמלה של לופיטה ניונגו הזכירה לי יותר את הנסיכה טיאנה בגרסה הבאה:


Historically Correct Disney Princess by: Clair "Shmoolah" Hummel

התמונה הזו היא חלק מסדרת תמונות שנקראית : Historical Disney Princess של האמנית והאנימטורית 
Clair "Shoom'lah" Hummel  (http://www.clairehummel.com/).

האמל  מנתחת את סרטי דיסני, מחפשת את הדיוק ההיסטורי בהם, ומציירת את הנסיכות בפרשנות מדויקת יותר ובבגדים שיותר תואמים את התקופה האמיתית המתוארת בסרטים. בהיותי חולת היסטוריה ובמיוחד בכל הקשור לתולדות האופנה, הפכתי במהרה למעריצה נלהבת של עבודותיה של האמל, ושמלת ה"פלאפר" הקלאסית הזו של שנות ה-20 שבה בחרה האמנית לצייר את דמותה של הנסיכה טיאנה, היא זו שמאוד הזכירה לי את שמלת הפראדה שלבשה לופיטה ניונגו.


ואז הגיעה קייטי הולמס בשמלה צהובה של מרקזה....שאני ארחיב?

קייטי הולמס: באמת שאין צורך במילים...


ואחרי הנסיכות הגיעו התאומות מרי-קייט ואשלי אולסון. למען ההגינות, התאומות אולסון עם החיבה שלהן לסגנון הגותי ולבגדים שגדולים עליהן בכמה מידות, ועם פניהן המצומקות ועצמותיהן הבולטות תמיד הזכירו לי זוג מכשפות. אבל הפעם כשהבטתי בפניהן המבועתות ועיניהן שיוצאות מחוריהן, לא יכולתי שלא לחשוב על מכשפה אחת ספציפית- מלפיסנט מהסרט "היפיפייה הנרדמת".


סטייל גותי ועינים בולטות: התאומות אולסון עושות "מלפיסנט"

בחרתי את ההשוואה הזו ולו רק משום שאני כבר לא יכולה לחכות עד שאזכה לצפות באנג'לינה ג'ולי משחקת את תפקיד המכשפה המרשעת בסרט החדש "מלפיסנט" (Maleficent).  אין ספק שג'ולי עושה כבוד גדול בסרט לעצמות הלחיים הבולטות של המכשפה הקלאסית ומציגה אותן בצורה סקסית ביותר (הרבה יותר מהמכשפות אולסון, זה בטוח). לא בכדי אמרה דמותו של ג'ק דונוגי (אלק בולדיין) באחד מפרקי הקומדיה "רוק 30", לאישה שאותה ניסה לפתות: "יש לך עצמות לחיים של מלכה מרשעת מדיסני". אכן, אם תשאלו אותי, אחרי שיראה העולם את אנג'לינה ג'ולי בתפקיד המכשפה הרעה, עצמות לחיים מובלטות בהגזמה הולכות להיות הטרנד החם הבא בעולם הקוסמטיקה וגם בעולם הניתוחים הפלסטיים- ואל תשכחו איפה שמעתם את זה קודם!


הדרך הסקסית להפגין עצמות לחיים של מכשפה רעה: "מלפיסנט" בגילומה של אנג'לינה ג'ולי.


ואם אתם חושבים שהפאשניסטות נדבקו בקדחת ה"אני נסיכה קסומה מהאגדות" רק באירוע של השנה הנוכחית, תחשבו שוב. הנה לכם תמונתה של דוגמנית-העל/האמזונה ההולנדית דאוטזן (או איך שלא מאייתים את השם שלה לכל הרוחות...) קרוז יחד עם המעצב זאק פוזן בנשף האופנה של מוזיאון המטרופוליטן ב-2010.


דאוטזן קרוז וזאק פוזן בנשף האופנה 2010


אפשר לגחך ולומר שפוזן עצמו רצה להיות סינדרלה בנשף, אבל במקום זאת הסתפק רק בלהלביש את המוזה שלו בבגדי הנסיכה עם נעלי הזכוכית, והוא עצמו ליווה אותה כשהוא לבוש בחליפה בסגנון הוויקטוריאני עם תליון בעל סמל מלכות.

אז אוקיי, לא כולן בנשף חיו בסרט. היו כאלה שאשכרה זכרו את הנושא המרכזי של הערב. כך למשל הסופר-מודל הצ'כית קארולינה קורקובה שהופיעה בשמלה סופר-דרמטית ומלאת אלמנטים מבניים מבית האופנה "מרקזה". המבנה ה"עומד" של החצאית המעוגלת, הכתפייה בעלת החוד, והפרחים הלבנים הרקומים בשילוב עם הדפס הפרחים גרמו לשמלה להיראות כמו חלון מושלג ביום חורפי. 

סוף סוף מישהי הביאה את הדרמה: קרולינה קורקובה בשמלה סטרוקטוראלית של מרקזה.


כל האלמנטים הללו התכתבו באופן מושלם עם עיצוביו הגיאומטריים והארכיטקטוניים של צ'ארלס ג'יימס האגדי, ועשו הרבה כבוד לסגנונו הדרמטי למכביר. אני יודעת, אתם בטח אומרים לעצמכם: "אבל צריך להיות דוגמנית-על כדי ללבוש את הסגנון הזה". ובכן, בזבזתי שעות בחיפוש אחר נשים עגלגלות יותר בנשף כדי להוכיח לכם ששמלות בעלות מבנה (בניגוד לשמלות נשפכות) הן דווקא החברות הטובות ביותר של האישה בעלת הקימורים, משום שהן אורזות ומעצבות את הגוף. לצערי, לא מצאתי אף אחד ממוזמנות הנשף ששוקלת יותר מ-20 קילו (מלבד קייט אפטון כמובן). על-כן החלטתי להדגים את הטענה שלי על השחקנית האהובה עלי, ואישה שופעת לכל הדעות- כריסטינה הנדריקס (אני אולי לגמרי בקטע של אפטון כרגע אבל אני לא באמת מסוגלת לכתוב פוסט בלי לאזכר את הנדריקס בצורה כלשהי...)


אז הנה היא כריסטינה הנדריקס בתמונה שדווקא לקוחה מטקס פרסי ה"אמי" של שנת 2012, בשמלה בצבע שמפנייה של המעצב כריסטיאן סיריאנו.


הבד הקשיח, הליפופים המדויקים סביב אזור הבטן והחזה, והברק המהפנט של הבד, תורמים כולם למראה שהוא גם הנדסי מאוד, גם דרמטי ביותר (במיוחד בשילוב עם השפתון האדום) וגם מסייע מאוד לחיטוב הקימורים של הנדריקס ולתמיכה ראויה בחזה השופע. אז הנה לכם: הסגנון הזה נהדר לכולן!

הערב הזה היה רווי סגנונות מרהיבים, מעניינים ומגוכחים כאחד: 
http://www.vanityfair.com/style/2014/05/met-gala-2014-best-dressed

אבל המסקנה הסופית שלי היא זו: מלבד אזכור המורשת של האיש שהציג מונחים כמו גיאומטריה וארכיטקטורה לעולם האופנה העילית, אני רוצה לומר לכן נשים יקרות, שאם אתן מתכוננות חודשים לאירוע חשוב, נפגשות עם טובי המעצבים בעולם, משכירות תכשיטים במחיר של דירה במרכז תל-אביב, ונעזרות בצבא של סטייליסטים, מאפרים ומעצבי שיער- כולם בניצוחה של אנה ווינטור מעוררת הצמרמורת, בבקשה תשדלו לא להיראות כאילו ציפורים מצוירות אמורות לחוג לכן סביב הראש כשאת קמות בבוקר או כאילו התלבשתן בבית עץ קסום בקרחת היער! זה לא חמוד אחרי גיל 12!





יום שישי, 8 בנובמבר 2013

The Necklace


About a month ago the antiques market came to town. Wandering around amid rows of chipped china teapots, Libration War medals, and an assortment of yellowing knickknacks, I couldn't help but feel I was being transported into a time gone by. On that particular day, there market was filled with budding jewelry designers and veteran collectors, displaying earrings, bracelets and necklaces of every shape, style and price range. And being in a highly nostalgic mood, I couldn't help but recall one of my favorite stories about jewelry- Guy de Maupassant's "The Necklace".

I therefore decided to take out my phone camera and snap photos of the most beautiful and unique necklaces that caught my attention that day.



In this gripping short story, the 19th century French modernist writer and social critic tells the tale of a middle-class woman who dreams of grandeur and who pays a devastating price for one striking piece of jewelry. Re-reading it each time, I'm always torn between my sympathy for a woman who is passionate about beauty and esthetics, and my anger for that Victorian man who hints that female vanity can actually destroys lives. After all- for me, the real moral of the story is: Know your gems from your zircons! Nevertheless, since I do believe beauty can come at any price range, I made sure to photograph only those necklaces that cost a maximum of 150 Israeli Shekels (42 dollars!), so that none of us suffers the same fate as Maupassant's unfortunate heroine.



"First she saw some bracelets, then a pearl necklace, then a Venetian cross in gold and gems, of exquisite workmanship. She tried the effect of the jewels before the mirror, hesitating, unable to make up her mind to leave them, to give them up. She kept on asking: 'Haven't you anything else?' "            
          -- Guy de Maupassant's "The Necklace". 1884 -- 



"Madame Forestier went to her dressing-table, took up a large box, brought it to Madame Loisel, opened it, and said:  'Choose, my dear'."



 Not all the necklaces I encounter were of the same style; some seemed more vintage and romantic, while others were whimsical and pop-arty like this amusing plastic Goniometer necklace. True, this is far from what de Maupassant's contemporaries could've ever imagined, but I wouldn't put it past Andy Warhol to get a kick out of it. And it almost made me miss geometry lessons at school…almost.

Collected and presented by Israeli college student and avid jewelry collector and designer Rachely Aharonoff


But being a fan of everything and anything Victorian, I went home with this imitation of a typically Victorian "Silhouette cut" broach, which went for the unbelievable price of a measly 10 Israeli Shekels (just under three dollars!). I'm sure that even de Maupassant would be proud of my uncharacteristic female frugality. (Insert chuckle...)


Collected and presented by Israeli college student and avid jewelry collector and designer Rachely Aharonoff


Contrary to de Maupassant's disillusioned heroine- poor Madam Loisel- who had a brand new dress made and then desperately searched for a necklace to match, I did it the other way round: finding my vintage looking broach, I yearned for a dress to match. Luckily found just such a dress in one of the stores of the Israeli Boho Chic fashion brand "The Third Eye".

"She imagined vast saloons hung with antique silks, exquisite pieces of furniture supporting priceless ornaments, and small, charming, perfumed rooms, created just for little parties of intimate friends, men who were famous and sought after, whose homage roused every other woman's envious longings."



That dress caught my eye, not only because of its highly sexy red and black coloring, but also because of the swirly vine print which is very reminiscent of late Victorian dress embroidery. With my Victorian broach and dress, I could now dive into my 19th century dream without regretting the price.  

"Madam Loisel was a success. She was the prettiest woman present, elegant, graceful, smiling and quite above herself with happiness."