העונה החדשה של סדרת הלהיט של המפיק ריאן מרפי "Feud" עלתה לאוויר ב - 31 לינואר ברשת FX. ואני באופן אישי חיכיתי לה כבר כמעט שנה בכיליון עיניים.
העונה הראשונה סיפרה את סיפור המריבה בין כוכבות העבר של הוליווד בטי דייוויס וג'ואן קרופורד, והפעם בחר מרפי לספר את סיפור המריבה והבגידה שטילטלו את העשירון העליון של ניו יורק בשנות השבעים: הריב הגדול בין הסופר האמריקאי האגדי טרומן קפוטה לחבורת נשים עשירות ואלגנטיות שאותן הוא כינה ה"ברבורים שלו".
טריילר לעונה "קפוטה נגד הברבורים" של הסדרה Feud
העונה מספרת על מקרה שקרה באפר איסט סייד של ניו יורק ב 1975, כאשר הסופר האייקוני טרומן קפוטה ("בדם קר", "ארוחת בוקר בטיפאניס") החליט לרענן את הקריירה הגוססת שלו ע"י פרסום של סיפור קצר במגזין "אסקוויר". אלא שהסיפור שלו היה למעשה טור רכילות שחשף את הסודות של חבורת נשים עשירות, משפיעניות ואלגנטיות שהחשיבו אותו לחברן הטוב ביותר במשך מעל עשרים שנה. הנשים הרגישו מרומות ונבגדות, והחליטו על חרם חברתי על הסופר, שלמעשה חסם אותו מכניסה לכל מסעדה, ארוחת ערב נחשבת או אירוע השקה ניו יורקי. בעצם- מנע ממנו את החמצן להמשיך לחקור את העולם שכ"כ סיקרן אותו- עולם הזוהר של העשירון העליון בארה"ב באותם ימים.
ההתחלה: טרומן קפוטה
טרומן קפוטה נולד בשם טרומן פרסונס ב 1924 בניו אורלינס, לואיזיאנה, לאם טינאייג'רית בשם לילי מיי פולק ואב מוכר מדלת לדלת שהיה שיכור רוב הזמן, הקסים את לילי מיי המתבגרת ונעלם לכמה שנים. לילי מיי הייתה הסיפור האמריקאי הקלאסי של נערה דרומית יפיפייה חסרת השכלה, שחלמה על האורות הנוצצים של ניו יורק וחיפשה כל גבר אפשרי שיוציא אותה מלואיזיאנה וייקח אותה לעיר הגדולה. בעקבות חיפושיה העיקשים אחר גבר שכזה, היא השאירה את טרומן הקטן לגדול אצל קרובי משפחה בעירה הנידחת מונרוויל שבאלבמה.
טרומן שסבל לא מעט כילד בעל חזות "נשית" וקול דק ולא מפותח, בדרום האמריקאי של שנות השלושים, הפך לילד מופנם שהתמכר לכתיבה והתחבר רק עם בני משפחתו הקרובים. אביו שביקר לעיתים רחוקות, ולרוב במצב שיכרות, התבייש בבנו ה"לא גברי", והשמועות על מעשיה של אימו בדרכה לניו יורק לא הקלו על חייו של הילד המסכן. למזלו, הוא הכיר בשכונה ילדה שאהבה לכתוב סיפורים ממש כמוהו, והשניים פצחו בחברות שהמשיכה כל חייהם. לילדה קראו נל הארפר לי, והיא הפכה לימים לסופרת הארפר לי הידועה בספרה "להרוג את הזמיר". היא אפילו הנציחה את החברות עם טרומן בדמותו של הילד "דיל" ב"להרוג את הזמיר".
חייו של טרומן השתנו ב 1932 כאשר לילי מיי סופסוף חזרה לאסוף אותו, והיו לה חדשות נפלאות: היא הגיעה לניו יורק והצליחה להינשא לאיש עסקים ומסעדן קובני בשם ג'וזף קפוטה . היא למדה להתלבש ולהתאפר, התחברה עם העשירים שפקדו את המסעדות של בעלה, ואף החלה לעבוד כמארחת במסעדות המפוארות שלו. היא אפילו שינתה את שמה ל"נינה" כדי להישמע אלגנטית יותר ולטשטש את שורשיה הדרומיים.
ג'וזף אימץ את טרומן ונתן לו את שם משפחתו. אבל אז גילה הילד שלהיות ילד גיי בניו יורק הנוצצת של שנות השלושים לא באמת כ"כ שונה מלהיות כזה ב מונרוויל הנידחת. ג'וזף נהיה אלים כלפיו ו"נינה" הרגישה שילד הקטן והרזה בעל הקול הדקיק לא באמת מתאים לחברים החדשים והעשירים שלה. לבסוף החליטו השניים לשלוח את טרומן לפנימייה פרטית ואקסקלוסיבית. טרומן אמנם פרח שם, הכיר חברות מהמשפחות הכי פריווילגיות בארה"ב והחל לטפח את חלומו להפוך לסופר. אבל החותם שהטביעה בו אימו ליווה אותו כל חייו. לא סתם הדמות המפורסמת ביותר של קפוטה -"הולי גולייטלי"- מהנובלה שלו "ארוחת בוקר בטיפאניס" (1958), היא יתומה דרומית פשוטה בשם לולה מיי שבורחת ממשפחתה, ומגיעה לניו יורק, שם היא עובדת כנערת ליווי ומפנטזת על גבר עשיר שיגשים את חלומות הזוהר שלה. טרומן כתב את עצמו בדמות הסופר העמום מגדרית שמתחבר עם "הולי" ואפילו "ירד" קצת על אביו החורג בדמותו של מאפיונר איטלקי ש"הולי" נקשרת אליו וכמעט נאסרת בגללו.
לילי מיי או לולה מיי? אימו של טרומן קפוטה כהשראה לדמותה של "הולי גולייטלי" ב"ארוחת בוקר בטיפאניס",
אותה גילמה אודרי הפבורן בגרסת הסרט משנת 1961.
שנות השישים היה העשור המוצלח בחייו של קפוטה. רומן ה True Crime שלו "בדם קר"- המבוסס על סיפור אמיתי של שני רוצחים שרצחו משפחה בקנזס, ראה אור ב 1959 והפך לרב מכר מידי, ויש האומרים שהוא למעשה המציא את ז'אנר ה טרו קריים שהפך לכ"כ טרנדי רק בשנים האחרונות. וב- 1961 הנובלה שלו "ארוחת בוקר בטיפאניס" הפכה לסרט בכיכובה של אודרי הפבורן המהפנטת. טרומן היה שיחת העיר בניו יורק, והוא לא בזבז רגע בלנסות למצוא את מקומו איפה שהוא, ממש כמו אימו, תמיד חלם להיות- בקרב העשירון העליון של העיר.
כבר בסוף מלחמת העולם השנייה, כשטרומן היה סופר מתחיל בניו יורק, הוא נמשך לקבוצה של נשים עשירות ויפיפיות שחיו בדירות המפוארות של האפר איסט סייד. פסיכולוגים וחוקרי ספרות מודרניים מנחשים שהוא ראה בכל אישה כזו את התגשמות החלום של אימו , והוא העריץ אותן בשל יופיין הקורן וגופן החטוב (אולי כפיצוי על העובדה שהוא היה נמוך וחיוור כל חייו).
בשנות השישים הסוערות, לאחר כשני עשורים של חברות, טרומן כבר היה בן בית אצל כמה מאותן משפיעניות ניו יורקיות מובילות . הוא אירח להן חברה בבראנצ'ים רוויי האלכוהול שלהן , הקשיב לכל הטראומות בחייהן - מבעליהן הבוגדניים שראו אותן רק כ"מדליה" ועד הכישרונות הלא ממומשים שלהן בחברה שציפתה מהן לא לעבוד- ובכישרון של סופר הוא אגר את כל האינפורמציה בראש וסיפר את כל סודותיהן בארוחות הערב הבאות עליהן הוזמן.
אבל טרומן, כאמור, העריץ את היופי והאלגנטיות של אותה חבורת נשים, עד כדי כך שהוא כינה אותן "הברבורים" שלו.
"הברבורים" של טרומן
חברות ה"ברבורים" של טרומן הייתה די גדולה ומגוונת. אבל הסדרה של ריאן מרפי מתמקדת בכמה דמויות מפתח, וביניהן: ברברה "בייב" פיילי, סי.זי גאסט, ננסי "סלים" קית', לי רדזיוול , אן וודוורד, ו ג'ואן קרסון.
ננסי "סלים" קית' הייתה אישה גבוהה וגבעולית שתוארה ע"י המדיה בזמנה כ"בעלת רגליים בלתי נגמרות". עלייתה לגדולה החלה כשהיא הגיעה מעיירה קטנה בקליפורניה להוליווד של שנות הארבעים בחיפושיה אחר בעל עשיר (ויתכן שהזכירה לטרומן את אימו...) ומיד הקסימה את מפיק העל האוורד הוקס (הבמאי של "גברים מעדיפים בלונדיניות" בכיכובה של מרלין מונרו). היא קיבלה את הכינוי "סלים" (Slim) בשל גזרתה הגבעולית, וכוכבי הוליווד הוקסמו מהיכולת שלה להפוך מאשת המפיק הזוהרת ל"טום בוי" שמעשנת סיגריות ויוצאת לטיול סקי מים עם מיטב הגברים.
אבל "סלים" הייתה לא רק קישוט על זרועו של בעלה. היה לה מוח חריף, שיחד עם יופייה המצודד הקסימו אפילו את הסופר ארנסט המינגווי שהיה מאוהב בה בסתר שנים רבות. וכשהוקס חיפש דמות של אישה חריפה וקשוחה, שיכולה להיות גם יפה וגם חצופה, לסרט החדש שלו To Have and Have Not" (1944" בכיכובו של המפרי בוגארט , הוא ביסס את הדמות בסרט על אשתו. "סלים" אפילו עזרה לו ללהק את התפקיד כאשר הציעה דוגמנית בת 19 שהיא ראתה על שער של מגזין אופנה. ה"דוגמנית" הצעירה הפכה לאגדה ההוליוודית לורן באקול (היהודייה ובת דודתו של הנשיא המנוח שמעון פרס). דמותה של באקול בסרט אפילו נקראה "סלים" על שם האישה שגילתה אותה.
את שם המשפחה "קית'" היא קיבלה לאחר שהתגרשה מהוקס ונישאה לאציל הבריטי, לורד קנת' קית' ב 1962. בסדרה מגלמת את דמותה של "סלים" המבוגרת השחקנית דיאן ליין
השחקנית דיאן ליין מגלמת את דמותה של ננסי "סלים" קית'
אפשר לומר שהחברה הטובה ביותר של קפוטה הייתה ברברה "בייב" פיילי. אשתו של מפיק הטלויזיה והמייסד של רשת CBS- וויליאם פיילי. בניגוד לטרומן, "בייב" פיילי גדלה במשפחה מיוחסת ופריווילגית . שמה לפני הנישואים היה ברברה קושינג ואביה היה מנתח המוח הידוע הארווי קושינג (על שמו אף נקראת מחלת "קושינג" אותה הוא זיהה לראשונה). ברברה הייתה הקטנה והיפה ביותר מבין שלוש הבנות במשפחתה, ולכן זכתה לכינוי "בייב". היא גם הייתה בין ה"ברבורים" היחידים בחבורה של טרומן שהייתה לה קריירה משלה, שכן היא השתמשה בקשרים הנרחבים שלה ובסטייל המושלם שלה כדי להפוך לעורכת מגזין "ווג" ב 1938. טרומן אמר עליה בראיונות : "הבעיה היחידה של בייב היא שהיא מושלמת מדי. חוץ מזה, היא מושלמת."
את דמותה של "בייב" פיילי המבוגרת מגלמת השחקנית האדירה נעמי ווטס.
נעמי ווטס בתפקיד "בייב" פיילי בסדרה
טרומן קפוטה מבלה עם הבסטיז "בייב" פיילי וסי.זי גסט
ה"ברבורה" הבאה בחבורה הייתה לוסי "סי.זי" גסט: פאשיוניסטה שנולדה למשפחה מיוחסת אך מרדה בהם בניעוריה ,כשהפכה לרקדנית קברט פרובוקטיבית בשנות הארבעים. עורה השזוף ושיערה המחומצן לבלונד חיוור הפכו אותה לאייקון של יופי נשי בתקופתה ,עד כדי כך שהצייר המקסיקני האגדי דיאגו ריברה והצייר הספרדי האייקוני סלוודור דאלי התעקשו לצייר אותה בעירום. בתחילת שנות החמישים, היא מאסה בחיי המרד וחזרה לחיק החברה הגבוה והמסורתית. היא כתבה ספרים על גינון ואופנה, וממש כמו חברתה "סלים" קית' התחתנה גם היא עם אציל אנגלי -לורד ווינסטון פרדריק גסט.
דמותה בסדרה אולי לא כ"כ דומה פיזית לדמותה האמיתית. אבל הליהוק היה גאוני, שכן היא מגולמת ע"י מי שמהלך הניינטיז נחשבה בעצמה ל"איט גירל" מרדנית ממשפחה טובה - השחקנית קלואי סבניי.
השחקנית קלואי סבניי מגלמת את אייקון הסטייל של שנות החמישים- סי.זי גסט
ה"ברבור" לי רדזיוול הייתה הקשר של טרומן קפוטה לאצולה הפוליטית , מעצם היותה אחותה של ג'קלין קנדי- אשתו של הנשיא הנרצח ג'ון.אפ.קנדי. לי, שנחשבה ליפה והאלגנטית שבין שתי האחיות, בכל זאת מצאה את עצמה חייה חיים שלמים בצילה של אחותה המפורסמת. שכן בניגוד ללי, שסבלה מקשיי קשב וריכוז (לא מאובחנים באותם ימים) , ג'קי הייתה מבריקה אקדמית ומפוקסת מקצועית, ולכן הגיעה להישגים מרשימים יותר מ-לי. במשך עשורים הקשיב טרומן לקנאה היוקדת של לי כלפי אחותה המוצלחת יותר ולבסוף הוא אף חשף אותה באקט בוגדני. את דמותה של לי רדזיוול הבוגרת מגלמת בקאמבק מטורף (ובדמיון פיזי מדהים) השחקנית קליסטה פלוקהרט , הלא היא "אלי מקביל".
קאליסטה פלוקהראט ("אלי מקביל") בדמותה של לי רדזיוול- אחותה של ג'קלין קנדי.
טרומן ולי רדזיוול מבלים בנשף
ואם מדברים על קאמבק מטורף, חייבים להזכיר את אגדת האייטיז הג'ינג'ית- השחקנית מולי רינגוולד, המגלמת בסדרה את ג'ואן קרסון: אשתו לשעבר של מגיש הלייט נייט האמריקאי האייקוני ג'וני קארסון. ג'ואן נשארה לצידו של טרומן כשכל ה"ברבורים" שלו החרימו אותו. היא אירחה אותו בביתה במהלך שנות השמונים כאשר היה כבר מכור כבד לסמים ואלכוהול, והוא אף נפטר בביתה כשהיא לצידו. מדהים לראות את מולי רינגוולד הזכורה לכולנו מסרטי הילדות בתפקיד הדרמטי הזה.
הבגידה: "לה קוט באסק 1965"
הבגידה המפורסמת שהרסה את חייו של הסופר התרחשה בנובמבר 1975. באותם ימים, טרומן היה כבר מכור לסמים, וכתביו לא הפכו לרבי מכר מאז "בדם קר" כמעט עשור וחצי מוקדם יותר. כאקט אחרון להצלחה, הוא אץ רץ לספר למו"לים בהוצאת הספרים "רנדום האוס" על חייו בחברת הנשים הנוצצות ביותר בארה"ב ועל כל הזימה והסודות שהוא גילה. הוא התכוון לכתוב רומן, שיחשוף את הצדדים האפלים של האצולה הניו-יורקית ושעתיד היה להיקרא "Answered Prayers" .אבל ככל שהוא שקע עמוק יותר ויותר בהתמכרויות שלו, אף פרק לא הגיע ממנו להוצאת הספרים, והמו"לים איימו לתבוע ממנו בחזרה את כל המקדמה הנדיבה שהוא קיבל. או אז, כדי להוכיח להוצאה שהוא באמת מתכוון לכתוב משהו , הוא החליט לפרסם קטע מתוך הספר המיוחל בגילון נובמבר 1975 של המגזין "אסקוויר". הוא מיקם את העלילה עשור אחורה ב 1965, וקרא לסיפור הקצר "La Cote Basque"' ע"ש המסעדה הצרפתית השיקית, שאותה פקדו כל המי ומי של ניו יורק בשנות השישים, ושבה הוא בילה שנים רבות בשתייה וריכולים עם הברבורים שלו.
סיפור הבגידה: "לה קוט באסק 1965" מתוך מגזין "אסקוויר"
במרכז העלילה שכתב דמות של יורשת עשירה, יפיפייה ומשועממת בשם ליידי איינה קולבירת' שנפגשת במסעדה הידועה עם חברה הטוב- כתב העיתונות ג'ונסי (בן דמותו של טרומן עצמו), ובמשך כמה וכמה עמודים פשוט שופכת את כל הרכילות על כל האנשים (ובעיקר הנשים) הידועים ביותר בתקופה. דרך סיפוריה של הדמות הדימיונית, חשף הסופר לעולם את הסודות של כל החברות הקרובות שלו: מי נבגדת במשך שנים ע"י בעלה, מי מכורה לסקס עם גברברים צעירים, מי אכולת קנאה באחותה המוצלחת (אהממ...לי רדזיוול), מי סובלת מאנרוקסיה (אהמממ...כולן) ואפילו מי גוססת מלוקמיה. טרומן שינה את השמות, אבל מהתיאורים שעלו בסיפור, חברותיו הברבורות זיהו בקלות את עצמן ואת סודותיהן הכמוסים ביותר , והחליטו על חרם מוחלט נגד הסופר הבוגדני.
קטע מתוך "לה קוט באסקט" בו טרומן קורא ללי רדזיוול בשמה האמיתי וחושף בדיוק מה הוא חושב עליה ועל אחותה המפורסמת.
אבל את החיצים הכבדים ביותר בסיפור, ירה טרומן לעבר "ברבורה" אחת שהייתה לאו דווקא חברה שלו, אלא אויבת: הגברת אן וודוורד. ממש כמו טרומן עצמו, גם אן וודוורד (שנולדה בשם אנג'לין קרוול) הגיעה מעיירה נידחת- עיירה קטנה מקנזס לעיר הגדולה, וכמו נערות יפות רבות בתקופתה עבדה כנערת שעשועים במועדונים ואף הפכה לנערת ליווי של גנגסטרים ומאפיונרים. במהלך הקריירה שלה כנערת שעשועים היא גם החלה רומן עם איש עסקים ידוע בשם וויליאם וודוורד. אבל כשזה מאס בה הוא העביר אותה ללא בושה כ"מתנה" לבנו החייל ששב ממלחמת העולם השנייה- וויליאם וודוורד ג'וניור (שנודע בשם בילי).
אולם אן לא נואשה, והחליטה במקום זאת לסובב את הגורל לטובתה. היא ניצלה את זמנה עם בילי כדי לרכוש השכלה, לקנות בגדים יפים ולהתחבר עם כל האנשים הנכונים כולל הדוכסית מווינדזור- וואליס סימפסון. וכשבילי השתכנע שהמהאהבת שלו עברה מייקאובר "מהוגן" מספיק, הוא הסכים להינשא לה. למרות כמה שנים טובות יחד ושני בנים , הנישואים לא היו מוצלחים כי בילי מעולם לא הפסיק לבגוד בה, וכי אן התקשתה באמת להתקבל בחוג החברה הגבוהה לאחר שהעבר שלה נחשף. לילה אחד כשבילי איים להתגרש ממנה, היא לכאורה ירתה בו למוות. השערורייה כוסתה ע"י משפחתו של בילי שלא רצו כתם על שמם, ואן נשבעה בפני המשטרה שהיא טעתה לחשוב שבעלה היה פורץ שפרץ לביתם.
לצערה של אן, אם היא רצתה להתנער ממוניטין של נערת ליווי בעברה ורוצחת בהווה, היא לא הייתה צריכה להעליב את הסופר הכי רכלן בעיר. לפי שמועות שהתפרסמו באחד מעיתוני הרכילות של התקופה, אן נתקלה בטרומן באירוע מתוקשר ונשמעה (אולי...) מכנה אותו בשם גנאי. טרומן נעלב עד עמקי נשמתו ,וכאשר חלף על פניה הוא הכריז בקול רם: "היי מיסיז באנג! באנג!" (כרפרנס ליריות הרובה שהרגו את בעלה).
הסודות של אן וודוורד נחשפו ע"י טרומן בפומבי
ב"לה קוט באסק" יצר טרומן דמות של אישה בשם אן (הוא אפילו לא טרח לשנות את שמה הפרטי!) שרוצחת את בעלה בדם קר .כשבוע לפני פרסום הסיפור, אן התאבדה בבליעת כדורים. והסברה הייתה שמישהו כנראה הזהיר אותה שהסיפור עומד להתפרסם . את דמותה מגלמת בסדרה לא אחרת מאשר דמי מור בתפקיד מצמרר.
דמי מור בתפקיד אן וודוורד הבוגרת בסדרה
הסוף המר:
ה"ברבורים" כאמור חרצו את גורלו של האקס "בסטי" הבוגדני. הן סירבו לענות לטלפונים שלו גם כשהתקשר אליהן תחת השפעה כבדה של סמים. הן מנעו ממנו כניסה לאירועי חברה, והן השתמשו בהשפעה שלהן בעולמות הספרות והעיתונות כדי למנוע את פרסום כתביו העתידיים. מה שנקרא באנגלית: Social Death.
טרומן ניסה לשקם את חייו ע"י מעבר להוליווד וכתיבת תסריטים לסרטים בסוף שנות השבעים. בחזרתו לניו יורק הוא חבר לאמנים שערורייתיים נוספים כמו אנדי וורהול, וחגג במועדון ה"סטודיו 54" הטרנדי. אבל חיי ההוללות האלה רק החמירו את ההתמכרויות והדיכאון הגובר שלו, והוא הלך לעולמו ב 25 לאוגוסט 1984 בביתה של החברה היחידה שנותרה לו- ה"ברבורה" ג'ואן קרסון.
את דמותו של טרומן קפוטה בסדרה מגלם באופן גאוני השחקן הבריטי טום הולנדר
טום הולנדר מגלם בסדרה את דמותו של טרומן קפוטה
ממש כמו הסיפורים העצובים על מות החלום האמריקאי שהוא כתב, גם חייו של טרומן קפוטה היו חלום אמריקאי שנגוז. הילד הדרומי הזנוח נגע לרגע בזוהר הניו יורקי הפריווילגי ונכבה. הנרטיב על הסופר העני והאלמוני שחולם לפרוץ את הגבולות הסגורים והמסוגרים של האליטה העשירה, ולחשוף את הסודות שמבעבעים מתחת לחזות הקסומה, הוא נרטיב עתיק יומין בספרות האמריקאית. הוא הופיע בדמות של הסופר העני "ניק" ברומן "גטסבי הגדול" (משנת 1925) וגם קיבל אדפטציה מודרנית בסדרת הנוער "גוסיפ גירל" בדמותו של הנער העני דן . אולם בניגוד לסוף ההוליוודי המתקתק שקיבל דן ב"גוסיפ גירל" (טוב מדי אם תשאלו אותי...), טרומן היה הגרסה האמיתית של הנרטיב הזה, והוא שילם את המחיר שמשלמים בחיים האמיתיים.
האופנה:
סופו של טרומן היה אולי עגום, אבל האופנה בסדרה היא לא פחות מאשר הומאז' מופלא לאופנה של ניו יורק בסבנטיז. מעצבת התלבושות של הסדרה- לו אייריך (Lou Eyrich) אמרה בראיונות שהיא השתמשה בטרנד העכשווי של "יוקרה שקטה" (בגדים יוקרתיים באיכות קוטור שרק נראים בייסיקיים ופשוטים) אך באינטרפרטציה של אופנת הסבנטיז, כדי להלביש את הנשים שבאמת התלבשו ב"יוקרה שקטה" כמעט חמישה עשורים לפני שדור הטיק-טוק גילה את הטרנד. והתוצאה היא לא פחות מקרנבל מושלם של יוקרה דקדנטית
יוקרה שקטה אך דקדנטית בעיצוב התלבושות של הסדרה , בעיצובה של לו אייריך.
עוד הסבירה אייריך שהנשים הללו לא היו משועבדות לטרנדים של התקופה, שכן הן היו מובילות הטרנדים בעצמן ("בייב" פיילי כאמור הייתה עורכת ווג בעברה), והדמויות שלהן בסדרה הן גם כבר לא צעירות. לכן לא הגיוני יהיה שיאמצו את אופנת ההיפים של הסבנטיז, אלא יתמקדו בבגדים יוקרתיים, שמרניים אבל עם טוויסט צעקני.
בגדים שמרניים אבל עם טוויסט צעקני: עבודת העיצוב של לו אייריך
עלילת הסדרה עצמה מבוססת על הספר "Capote's Women" מאת הסופר האמריקאי לורנס לימן שראה אור ב 2021 , ושאותו גמעתי בשקיקה בשנה שעברה.
הסיפור "Capote Vs. The Swans" משודר בעונה השנייה של הסדרה Feud ברשת FX האמריקאית .
וביחד עם הסדרה "קריסטובל בלנסיאגה" המגוללת את סיפור חייו של מייסד בית האופנה הספרדית "בלנסיאגה" והסדרה הצרפתית על חייו של כריסטיאן דיור שתשודר בסוף אפריל, יש סיכוי סביר בהחלט שאני אישאר דבוקה למסך עד מרץ , ולבסוף אפציע החוצה עם המון המון חומר לכתיבה אופנתית והיסטורית!
