‏הצגת רשומות עם תוויות איסי מיאקי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות איסי מיאקי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 21 ביולי 2014

מגדת העתידות של עולם האופנה.

Looking into Fashion's Crystal Ball

תמיד הוקסמתי מהקשר בין אופנה להשפעות התרבויות והאמנותיות שאנו שואבים מהיסטוריית העולם, אבל כששמעתי לראשונה על הגעתה לארץ של חזאית וחוקרת הטרנדים הבינלאומית- לי אדלקורט (Li Edelkoort), הבנתי שזו ההזדמנות שלי לחבר פוסט שעוסק כולו בעתיד. כמובן שבעת תחילת כתיבת הפוסט, לפני מספר שבועות, עוד לא ידעתי עד כמה הסתכלות אופטימית אל עתיד מלא צורות וצבע יהיה נחוץ כל-כך לכל אזרחי ישראל.


לי (לידוויג) אדלקורט. Li (Lidwij) Edelkoort


על-כן, בתחילת החודש הגעתי למוזיאון העיצוב בחולון כדי לקבל הצצה לעתיד עולם האופנה והעיצוב ולהביא לכם את בשורת הטרנדים לעשורים הקרובים:

קפלים (Gatherings)

"אנו חיים כיום בחברה פרומה הסובלת מתוצאותיו של משבר כלכלי חמור" כותבת אדלקורט בספרה "קיפולים", אותו כתבה במיוחד עבור סדרת הרצאות אלה. "תקופה ממושכת זו של סבל גרמה לבני האדם לגונן על נכסיהם באופן מוגזם, וכתוצאה מכך הפכנו לאגוצנטרים ונשמרים...זהו אם כן, הזמן המתאים להתכנסות, לאיסוף ולחיבור מחודש של אנשים בכדי לשקם מחדש את החברה ואת מארג חיינו".


התאספות של בד לקפלים כמטאפורה להתאספות של אנשים וגילוי מחודש של הלכידות החברתית.
Gathering of fabric is both a symbol and celebration of the gathering of people


על-פי התחזית של אדלקורט וצוותה, אנו חיים בעולם המתנער כיום מהקשיים הכלכליים של העשור האחרון, ולכן סביר להניח שבשנים הקרובות נרצה כולנו להתנתק מהאגוצנטריות והערצת ה"אני", המאפיינת תקופות של שפל ומשבר, ולהתאסף יחד כמשפחות,חברות ועמים. התאספות זו תבוא לידי ביטוי גם בבגדים שלנו שיהיו עתירי בד ויתאפיינו בכל סוגי איסוף הבד, בין אם זה קפלים (Gatherings), קיפולים (Pleats)או וולנים (Ruffles). 



עושר של בד עתיר וולנים (Ruffles). חגיגה של שפע לאחר עשור של משבר כלכלי
Alexander McQueen 2011

התחזית אף מנבאת כי לאחר עשור של השתעבדות לרשתות החברתיות וניכור חברתי, בשנים הבאות נחוש סופסוף קצת שובע מהרצון שלנו להתבלט עד בלי די בעולם הווירטואלי, ובמקום זאת נבחר להיעלם מעט אל תוך אלמוניות (ביי ביי אינסטוש!). גם את הרצון הזה ישרתו שכבות מרובות של בגדים וקיפולים בבד שיהוו הזדמנות עבור היחיד להתחפר בהם במקום להתבלט בבגדים מבליטי גוף כמו הסקיני ג'ינס, שלמרות נוכחותו העיקשת בנוף הישראלי כן הולך ונעלם בהדרגה מתצוגות האופנה. 

את השפעות קיפולי הבד ניתן לראות כבר בתצוגות של שבועות האופנה לעונת סתיו/חורף 2014-15, הנערכות בימים אלה בבירות אירופה.



חצאיות בעלות קפלים בהשפעת הלך הרוח התקופתי.  מימין: Fendi- Fall/Winter 2015 ומשמאל: Guy Laroche Fall/Winter 2015


  We live in an unstitched society that is suffering from the aftershocks of a severe economic crisis. This prolonged period of hardship has made humans overly protective of thier assets and openly egocentric. This is  herefore a time for gathering, for bringing people together to restore society.
--Gathering/Li Edelkoort 2014-- 
  
יצירת קפלים בבד היא אומנות עתיקה, הניבטת אלינו עוד מהפסלים הרומיים, שהייחוד בהם הוא בהצלחתם של הפסלים לדמות את קיפולי הבד באבן.

אמנות הקפלול היא עקרון עתיק של איסוף נפח בכדי ליצור צורה ממושמעת- מבנה שהוא בעת ובעונה אחת גם חמור סבר וגם חופשי.
--"קיפולים"/ לי אדלקורט 2014--

פסלים רומיים המדמים קיפולי בד, מתוך הספר של לי אדלקורט. Roman pleating, taken from Li Edelkoort's book

The art of pleating is an ancient principle of gathering  up volume, reining it in to realize  a disciplined sculpture form, a severe yet free construction... 


אינטרפרטציה מודרנית להשפעות רומיות עתיקות. A modern pleated dress inspired by Roman statues


התקשטות בבגדים עתירי בד כשיוצאים מתקופות של משבר לתקופות של שפע איננה טריק חדש. למעשה, כפי שמראה ההיסטוריה, בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב (סוף שנות העשרים והשלושים) נשים נהגו ללבוש שמלות בגזרות ישרות ומינימליסטיות. במהלך אותן השנים, נאלצו  הנשים להיפרד מבדים וכפתורים שיועדו לתפירת מדים ושמיכות עבור הצבא, הן אפילו אמרו יפה שלום לגרבוני ניילון שנתפרו כאריזות למצנחים.

אך כל זה השתנה בתחילת שנות החמישים כשאמריקה מצאה את עצמה בעיצומה של פריחה כלכלית: המלחמה הוכיחה את עצמה כמנוף ליצרני טכנולוגיה ומזון, תעשיית הטקסטיל החלה לפרוח, ועסקנים מצאו הזדמנויות השקעה זולות (שלא נאמר ניצול...) במדינות אירופה מוכות המלחמה. בהתאם לכך, חגגו הנשים של שנות ה-50 את העושר החדש במעבר לחצאיות נפוחות, אודם אדום על השפתיים, וענקי פנינים על הצוואר.



ריבוי בד כסמל לתקופת שפע. מעבר משנות ה-40 (משמאל) לשנות ה-50.
Rich gathered fabrics as a symbol for financial recuperation, much like the move from 1940's fashions to the 1950's


סרטים (Ribbons and Bows)
כשאנו חושבים על רצון עז להתקשטות, הדרך הקלה והמהירה לעשות זאת היא להתהדר בסרט. זה אולי נשמע קצת קיטשי ונראה מעט ילדותי, אבל  הסרט היווה את הסמל לרצון להתגנדר בערך מאז שאשתו של האדם הקדמון חשבה לעצמה: "אני חייבת לעשות משהו עם המערה הזאת, וציורי הקיר האלה פשוט לא עושים לי את זה!" וקשרה את פרוות החיה לגופה בסרט (הערת הכותבת: יתכן שאני מדמיינת פה פרק של ה"פלינסטונס" יותר מתיעוד ארכאולוגי אמיתי כלשהו, אבל תזרמו איתי...).

מה שלא תחשבו על הסרט, שבועות האופנה האחרונים שהושפעו כולם מעולמות הפנטזיה שהביאו לנו "משחקי הכס" והסרט "מליפסנט", הוכיחו סופית שימי הביניים מעולם לא היו נוכחים יותר מהיום, ואתם באו גם סרטי הקישוט.  בכל תצוגה בשבועות האופנה, כיכבו על המסלולים דוגמניות לבושות במיטב הקולקציות של המאה ה-14, כולל שמלות מקושטות סרטים ומלמלות, כשלגופן מהודקים מהודקים קשורים בשרוכי בד משתלשלים. 

גם מעצבים מתחום הכלות והערב מיהרו להדביק את הקצב, והפכו את הסרט (באופן צפוי מאוד) מאלמנט קישוטי בלבד לגולת הכותרת בעיצובי שמלות הכלה לעונת החתונות הקרובה.



הסרט ככוכב בשמלות הכלה וכאלמנט מרכזי ב"אופנת ימי הביניים" בתערוכה של אלכסנדר מקווין 2015.
 Ribbons and bows as the main feature of bridal wear for 2015 and in the Medieval inspired Alexander McQueen Fall/Winter 2015 show
 
הסרט הפשוט, העשוי מפיסות וחתיכות של בד יכול לשמש כדי לקשור בגד או צמה קלועה. אך כשפיסת בד כזו קושרת דברים יחד, חתיכת בד חסרת ייחוד יכולה להפוך לעבודה של עיצוב עילי.
--לי אדלקורט 2014--



שרוולים קשורים בסרט מתקופת הרנסאנס האיטלקי. Ribbons on a sleeve from Italian Renaissance


 Made from bits and pieces of fabric, the humble ribbon can be used for fastening a garment or holding together a braid. Yet when this strip of material links things together, something transpires and it becomes a major work of couture.  

טכנולוגיית תלת-ממד (3D Technology) 

אם היו אומרים לי אפילו לפני שנתיים שאתחיל להשתמש בביטוי "תלת ממד" לא בהקשר של סרט ב"סינמה סיטי" אלא בהקשר של שמלות, לא הייתי מאמינה. אבל בעולם העתידני האופף אותנו, בדים נוצרים במדפסות תלת-ממד  וחיתוכי לייזר מעטרים כל פריט לבוש  טרנדי מזה שנתיים. כיאה להשתלטות הטכנולוגיה על כל תחום בחיינו (לא שאני בפרנויה מפני אפוקליפסת רובוטים או משהו כזה...), גם הבגדים שעל גופנו עתידים בקרוב לקבל ממד חדש- תרתי משמע. 

בעתיד הקרוב, הבגדים שלגופנו לא יהיו עוד כיסוי שטוח המונח על הגוף, כי אם אמירה תלת ממדית, בעלת צורות בולטות וגאומטריות שיסתירו את מתאר הגוף ויקבלו חיות משל עצמם.


שמלה בגזרה גאומטרית תלת-ממדית, המזכירה קצת גרסה עתידנית של קישוט סוכה...
Geometric  3D shaped dress- Flying cars are just around the corner


מי שנחשב לרב-אומן בתחום ההגדרה מחדש של גזרות הבגדים, הוא מעצב האופנה היפני איסי מיאקי (Issey Miyake). לשמחתי הרבה, בסיום ההרצאה של לי אדלקורט, הוזמן הקהל להיכנס לתערוכה של איסי מיאקי שנערכה בתוך חדר תצוגה במוזיאון. 

מיאקי ידוע בהצלחתו לשלב, כבר בשנות השמונים, בין אופנה מודרנית לבין אומנות הקיפול המסורתית בארצו- אומנות ה"אוריגאמי". הוא היה בין הראשונים שהתנסה בקיפולים שונים בבד, ובשנים האחרונות אף נעזר במעבדות  טכנולוגיות על-מנת ליצור בדים חדשניים שמתנהגים ממש כמו נייר אוריגאמי.


בגדים מקופלים כמו נייר אוריגאמי בטכניקת תלת-ממד. איסי מיאקי.
Issey Miyake's 3D outfits shaped like an Origami style folded paper.



התערוכה של איסי מיאקי במוזיאון העיצוב בחולון 2014. גם אני התהדרתי בחצאית הקפלים האהובה עלי לכבוד האירוע.
The Issey Miyake 3D Dresses exhibition at the Holon Museum of Design, Israel 2014. I'm in my favorite pleated skirt for the ocassion


הדגמים של מיאקי מתכווצים ומתקפלים במקומות שונים ובלתי שגרתיים לאורך הגוף ממש כמו קיפולי נייר אוריגאמי. הצבעים שבהם בחר לדגמים הם לרוב בגווני שחור בוהק ועופרת, כאשר הצבעוניות היחידה מופיעה בהבזקים על הבד בצבעי כסף, כחול אפור (icy-blue), ברונזה ואדום. הבזקים אלה מדמים אפקט של אור זרקורים ונותנים לנו את התחושה שבעוד רגע ניווכח באמת שהמכוניות סביבנו החלו לעופף.



הבזקי אור בצבע אדום וכסוף לאפקט עתידני. איסי מיאקי.
Flashes of red and silver hues for the perfect futuristic effect. Issey Miyake.



אבל למי מאיתנו שאינה חשה אוונגרדית מספיק כדי להגיע למשרד עם עיצוב עתידני שכזה, שעלול לגרום למישהו לחשוב שהיא התחפשה לברווז מנייר מקופל, הבשורה המשמחת היא שאפקט התלת-ממד  פופולרי מאוד בעונות האחרונות גם בתחום ההדפסים. כפי שניתן לראות מהדגמים בתצוגה האחרונה של המעצבת הספרדייה קרולינה הררה (Carolina Herrera).


הדפס המדמה אפקט תלת-ממד. קרולינה הררה- אביב/קיץ 2014.
The 3D effect is also achieved by print. Carolina Herrera- Spring/Summer 2014



 הדפסי התלת-ממד משווים לבגד ממד עומק מבלי לטשטש את קווי המתאר של הגוף, וזה טרנד מומלץ במיוחד למי שממש טוב בלבהות בהדפס שכזה במשך חצי שעה ולהצליח לראות בו כל מני סוסים ואוניות... 


הידיים הנעלמות (Disappearing Hands)  

אולם בצד ההבטחות המזהירות שטומן בחובו העתיד הטכנולוגי, משקף עולם האופנה גם חשש לעתיד האנושות. העבודות שאנו מאיישים כיום הולכות והופכות לאינטלקטואליות יותר ויותר, והפיזיות שלנו הולכת ונעלמת בהתאמה. "אנחנו כבר לא עובדים יותר עם הידיים!" מצהירה אדלקורט מעל  דוכן הנואמים במוזיאון ומספרת על מחקר שהראה שלילדים שנולדו בעשור האחרון יש ידיים קטנות יותר בהשוואה לאנשים שנולדו בחמישים שנה האחרונות. 

אכן, רובנו מבלים את מרב חיינו מול המסך, עבודת היצרנות התחלפה בתקתוק על המקלדת, ועבודת הכפיים הפכה לסממן של מעמד סוציו-אקונומי נמוך מאוד. מעצבי האופנה בהחלט  מודעים להלך הרוח הזה, וניכר שדגמים המכסים את הידיים לחלוטין צצים בעונה האחרונה בכל תצוגה ושטיח אדום בעולם בדמותן של גלימות ארוכות לחורף הקרוב, שרוולים סבוכים שכמעט מכסים את כל חלק גב היד, ואפילו דגמים בהם הידיים לא נראות כלל.


הדוגמנית הקנדית קוקו רושה באירוע Fragrance Foundation Awards בשמלה בצבע קרם של זק פוזן, עם קפלים גדולים באזור הצווארון שמכסים לחלוטין את הידיים.
Coco Rocha in a ruffled Zac Posen dress completely concealing the hands. June 2014


באופן אירוני, ההיסטוריה תמיד חוזרת, ותוצר זה של הקדמה הטכנולוגית מזכיר היום יותר מתמיד את בגדיהם של אצילים מהמאות ה-16 עד ה-19, שהיו כבדים וסבוכים כדרך לומר  שהאצילים אינם זקוקים לבגדים פרקטיים ונוחים משום שהם אינם נאלצים לעסוק בעבודת כפיים מכל סוג. אין זה פלא אפוא,  שגם מעצבת האופנה ונערת הזוהר הרוסייה (חשבתם שאכתוב "איט גירל"? יחי השפה העברית!) אלינה אחמדולינה צולמה מאחורי הקלעים של אחת התצוגות האחרונות בשבוע האופנה בברלין כשהיא מסתירה את ידיה מתחת לשרוולי הז'קט שלה, בסגנון הדומה מאוד לזה שאימצו האצילים הרוסים  במאה ה-16. האצילים בעידן רוסיה הצארית, נהגו להשחיל את ידיהם מתחת  לשרוולים ארוכים ונפולים על-מנת להבדיל את עצמם מהאיכרים שעבדו בשדות ונאלצו להפשיל את שרווליהם ולחשוף את זרועותיהם העמלות (מי חשב שיום אחד זה יעלה להם במהפכה...).


אלינה אחמדולינה במראה המרמז על אצילי רוסיה הצארית, בשבוע האופנה בברלין. סתיו/חורף 2014-15. מאוד אנטי סובייטי מצדה...
Russian Fashionista Alena Akhamadullina concealing her hands in a fashion reminiscent of traditional aristocratic Russian overcoats



התכנסות בתוך העצמי- צבעים חיוורים והתעטפות (Introversion- Pale Colors and Wrapping)

"החברה שלנו חשה צורך להתכרבל ולתפוס מחסה," הצהירה אדלקורט בתחילת יולי ולא ידעה עד כמה מילותיה יהפכו רלוונטיות לחברה הישראלית בתוך שבוע ימים בלבד. אדלקורט ועמיתיה חזאי הטרנדים מתייחסים למעשה לימים לא רחוקים בהם הכל יתמזג האחד בשני: טכנולוגי וישן, יוקרתי וזול, משמין ובריא, ומי ייתן- גם אויב ואוהב.

אולם ניתן לראות בתחזיתה גם את ירדת קרנן המתקרבת של הרשתות החברתיות, וגמילה מיוחלת של כולנו מ"צומי" אובססיבי המוליד רעות חולות כמו "סלפי שירותים" וטל חן (או חן טל... באמת שאין לי מושג). עם טרנד האנונימיות שבמסגרתו נסתתר מאחורי בדים עשירים ומסיכות, תבוא גם הצניעות שתתבטא  בבחירה בצבעים שלווים שאינם מתבלטים כגון: פסטלים וקרמים, ובצורך להתעטף בעזרת קשירות וחגורות.


"עיטוף" מתוך: "קפלים"/לי אדלקורט.
Wrapping the body as a symbol of anonymity and comfort 




אנו כבני- אדם עומדים נחוש תשוקה להיות מכונסים בתוך מעטפת מתגוננת- תשוקה אשר תבוא לידי ביטוי בריבוי דגמי מעטפה, חגורות, קשירות, וכל הקשור לעיטוף הגוף. ואני בטוחה שכל  אזרח ישרלאי שקורא שורות אלה, חווה עתה בדיוק כמוני  את הצורך להתעטף במעטפת מגוננת ולהקריב מעט מה"עצמי" שלו לטובת התאספות עם המשפחה, הסביבה והאהובים.

שמלה פסטורלית בצבע קרם עם חגורת מעטפת. ולנטינו- אביב/קיץ 2014
A creme color Valentino dress with a wrapped sash as a belt. Spring/Summer 2014


מי ייתן שהגוונים שנחוש בקרוב בנשמתנו יהיו שלווים ועדינים כמו אלה שחזאי הטרנדים מנבאים שנלבש בעשור הקרוב.


חולצה קשורה על חולצה בצבע חיוור. הצבע הרגוע ואפקט הקשירה יוצר תחושה מוגנת ומכונסת. מתוך:Rika Magazine.
Two pale blue shirts wrapped together. The soothing color and wrapping create a sense of introversion and security.


,Society feels the need to bundle up and take shelter. In order to absorb agression design needs to be wrapped like a ball of string or a bundle of wool as a gift for our future. A desire to be covered and find bliss within enveloping shelters motivates these designs. 

  




    



  

 

יום רביעי, 21 בדצמבר 2011

צוהר לעולמות חדשים: פראו-בלאו.

פורסם לראשונה ב 6 לספטמבר 2010

מאת: אריאלה גויכמן ויאנה עברי

לפני שנה, לרגל פתיחת החנות החדשה והצבעונית של צמד המעצבים "פראו בלאו" (Frau Blau) בדיזינגוף סנטר, ביקרתי יחד עם העיתונאית יאנה עברי את בני הזוג פיליפ והלנה בלאומשטיין בסטודיו שלהם בדרום תל-אביב (כדי להגיד מזל-טוב וגם לחטט בדגמי סוף קיץ בהנחה).

כשהגענו לפתחו של הסטודיו, שהיה שרוי בהמולת יום א', קיבלו את פנינו שתי הדמויות הצבעוניות: פיליפ בלאומשטיין- המתהדר בכרבולת מחומצנת במרכז פדחתו והלנה בלאומשטיין- העטויה קימונו אדום רווי הדפסים.
פיליפ והלנה בלאומשטיין ל"פראו בלאו". צילום יח"צ.

בזווית העין יכולנו להעיף מבט גם בכמה דגמי חורף מוכנים (שנכנסו באותם חדשים היישר לחנות המותג ברחוב החשמל ולחנות החדשה בדיזינגוף), אך דגמי הקיץ שהיו פזורים בכל מקום תפסו מיד את כל תשומת הלב. בין הפריטים שבלטו במיוחד בקולקציה היו חולצות עם הדפסי פפיונים ועניבות, שמלה שקופה שחורה מבד שיפון לייקרה, וחצאית שעשויה מבד דמוי שעוונית.


דוגמניות: אלמוג ואן. צילום: קרן פדידה

דומנית: אלמוג. צילום:קרן פדידה

אתם עושים שימוש מאוד מעניין בחומרים שלכם. באילו חומרים אתם מרבים להשתמש?

הלנה: אנחנו מנסים להפתיע כל פעם. לפעמים משתמשים בחיתוכי לייזר, ועכשיו למשל אנחנו אפילו משתמשים בספוג. העונה עשינו שימוש עם בד קווילט ששימש במקור לשמיכות וכפפות מטבח, ותפרנו מהם חליפות.
פיליפ: לקחנו דברים סרוגים ועשינו להם ליבוד כדי שהם יתכווצו לגודל קטנטן, ואז עשינו מהם כובעים.

יש לכם הרבה מטמורפוזות בבגדים. מחומר שמשמש למשהו אחד, אתם הופכים אותו למשהו אחר לגמרי.

פיליפ: כן, תמיד. זה מה שמעניין. אנחנו לוקחים השראות מההיסטוריה של הבגד. הלנה: כן. שמלת השיפון למשל, היא מאוד רב-שימושית. יש לנו אותה גם בלבן והרבה כלות אורבאניות רכשו אותה בעונה האחרונה, ולבשו אותה מעל בטנה לבנה כשמלת חתונה אלטרנטיבית. זה ממש מגניב. פיליפ: יש גם את המכנסיים הגבריות שחוזרות בכל הקולקציות. אלה מכנסיים מלאים בפרטים קטנים. לקחנו גזרת מכנס גברי, הצרנו את הרגליים ונתנו להן צורת קשת נשית יותר. במקום חגורה שמנו פפיון וזה נהיה פתאום נשי מאוד.

מהסתכלות בקולקציית הקיץ של "פראו-בלאו" ניתן להבחין בקו כללי המתמקד במשחקים חוזרים ונשנים בין הנשי לגברי. וכשביקשתי בהתלהבות לראות את המכנסיים שדיבר עליו פיליפ, בני הזוג לא רק הציגו אותם לפנינו, אלא גם הכירו לנו באופן אישי את יצירתם האחרונה: מכנסיים אותם הם מכנים "מכנסי סופרמן"- מכנסיים בעלי כפתורים ברגליים, שזכו לכינוי זה בשל יכולתם להפוך בשניות ממכנס דמוי חצאית למכנס צמוד, תלוי באופן בו מכפתרים את הכפתורים. ואכן, לאחר משחק "הנדסת כפתורים" זריזה, שכמוה לא ביצעתי מאז שההורים שלי קנו לי את ה"גיים-בוי" הראשון בחיי, הגעתי למסקנה המושכלת שהמכנס הזה בהחלט יכול לעשות כל דבר כמעט, אולי חוץ מלשלם את חשבון החשמל שלי.



עושה רושם שאתם אמנים מבטן ומלידה?

פיליפ: במקרה שלי זה ממש לא ככה. גדלתי במשפחה מאוד שמרנית. אבא מהנדס, אימא מהנדסת, סבא...מהנדס. הם לא נתנו לי יותר מדי הזדמנויות אומנותיות, היה לי ברור שאני הולך להיות לא סתם עוד מהנדס אלא מהנדס חשמל. לשמחתי, לא הייתה לי שום שמיעה מוזיקאלית, אז זה לפחות הציל אותי מבית-ספר למוזיקה (האופציה השנייה בתכנון עתידו של ילד רוסי מתבגר). הלנה: אני הלכתי לבית-ספר לבלט!

אז אצלך זה היה אחרת?

הלנה: כן. אצלי זה היה ההפך הגמור. המשפחה שלי מאוד טיפחה אותי. אבל גם לי הייתה שמיעה מוזיקאלית גרועה (צוחקת) אז טיפחו אותי אומנותית כ 'תכנית חלופית' לבית-הספר לבלט (צוחקת). כילדה, אני תמיד ציירתי ודי מוקדם גם התחלתי לתפור בגדים לצעצועים. בגילאי הילדות המבוגרים יותר התחלתי גם להתאים את הבגדים של אימא שלי למידות שלי. ההורים תמכו בי למרות שגם במקרה שלי אבא שלי הוא דוקטור לפיזיקה גרעינית ואימא שלי מורה למתמטיקה. הדור שלנו היה מאוד מכוון למדעים, אז אף פעם לא לקחנו את העיצוב ברצינות בתור מקצוע. אבל תמיד כיבדו את זה בבית שלי. פיליפ: שנינו גדלנו עם משיכה לאומנות, אבל אצלי ההורים תמיד אמרו "לא יצא לך מזה כלום". לכן ביום שהגעתי לארץ החלטתי שאני מתחיל חיים חדשים.

בן כמה היית כשעלית לארץ?

פיליפ: הייתי בן שבע-עשרה וידעתי שאני רוצה להביע את עצמי כמו שלא יכולתי בילדות.

איך הכרתם ?

פיליפ:

הכרנו אצל חברים. היינו אז עם בני זוג אחרים ועברו חמש שנים עד שהזדמן לנו להיות ביחד שוב. יום אחד הגעתי לביקורת של העבודות שלה ב"שנקר" והתחלתי לעזור לה בכמה פרויקטים. היא הייתה אז סטודנטית ואני הייתי כבר מעצב ומאייר פרילאנסר שסיים לימודים במכללת "אבני". בהתחלה, ההיכרות הייתה מקצועית ואז דברים התחילו להתגלגל. אני מאמין שגם אם לא היינו מכירים מתי שהכרנו, בכל זאת היינו מוצאים אחד את השני, כי אנחנו אנשים מאוד פעילים בתחום שלנו ואין הרבה אנשים פעילים, לא בתחום שלנו ולא בחברה שלנו בכלל.

ומתי אתה החלטת להיות פעיל בתחום האופנה?

פיליפ: כפי שאמרתי, מרגע שהגעתי לארץ החלטתי שאני רוצה לעשות את מה שתמיד רציתי, ושאני לא רוצה יותר לפחד מביקורות. עד היום אני לא פוחד משום ביקורת. אני מאמין שיש בארץ מקום להכול, זה האופי שלה. התחלתי להתלבש באופן מוזר ולהתנהג באופן מוזר כי רציתי להיות אמן פעיל. הבנתי שבגדים הם דרך התקשורת הכי טובה, כי מקבלים מהם פידבק מהיר.

לא קשה היה לראות שבחירות האופנה הפרטיות של פיליפ והלנה מבוססות על שילוב משעשע של פאנק, אלמנטים אוריינטליים והדפסים אורבניים המושפעים מציורי קומיקס וגרפיטי- בקיצור, מדובר בשילובים שבהסתכלות ראשונה לא נראה שהם באמת שייכים זה לזה, אבל בסופו של דבר מסתבר שמדובר בשילוב שכמוהו לא נראה מאז המצאת הבמבה-נוגט.

גם הלקוחות שלכם הן אמיצות בהצהרות האופנתיות שלהן?


הלנה: הלקוחה שלנו היא בהחלט לא האישה הממוצעת. פיליפ: אנחנו, בהגדרה שלנו, לא פונים לחתך רחב מאוד של האוכלוסייה. אנחנו לא רודפים אחרי טרנדים... הלנה: ובהתאם, גם הלקוחה שלנו היא אישה וכבר לא בחורה צעירה. היא אישה שכבר מספיק בוגרת באישיות שלה וכבר מכירה את עצמה מספיק, ולכן לא כל-כך אכפת לה מטרנדים וממה שהעיתונות מכתיבה לה. פיליפ: היא בוחרת בעצמה את איך שהיא רוצה להיראות. והיא בוגרת מספיק כדי לא לפחד לבלוט- אחת שמסוגלת לצאת החוצה ולענות לכל המבטים.


בשלב זה יצא לי לחשוב מתי לנו יהיה את האומץ להפסיק לרדוף אחרי טרנדים כגון טייטס עם הדפסי זברה(למקרה שנצטרך הסוואה מפני טורף רעב) או מגפי גלדיאטור (שאלא-אם-כן אנחנו מתכוונות להיאבק באריות בתוך קולוסאום, אין לנו שום סיבה אמיתית ללבוש אותם), ומתי נוכל באמת לצאת מהבית כשאנו לבושות על-פי תכתיב אישי שלנו. לצערי, התשובה היחידה שיכולתי לחשוב עליה באותו רגע היא- בערך יום אחרי שקים-ז'ונג-איל יחתום על אמנת זכויות האדם. ואולי באמת הפתרון הנכון הוא לשמור על חוש הומור לגבי עצמנו, בדיוק כפי שמפגינים פיליפ והלנה בעבודתם.

יש הרבה חוש הומור בבגדים שלכם. הומור שאפילו מזכיר סרטים מצוירים. יש איזו דמות מצוירת שמהווה השראה בשבילכם?

פיליפ: בטי בופ. הלנה נראית כמו בטי בופ. יש עוד כל מני דמויות שאנחנו אוהבים....
הלנה: שרק.
פיליפ: וגם דמות שנקראת Miss Van שהמציאה האומנית הצרפתייה ונסה בנסימון. היא מסתובבת בכל העולם ומציירת אותה בגרפיטי על קירות. דמויות אורבאניות שמושכות תשומת-לב.

איזה מהפריטים שלכם הכי מצחיק אתכם?

הלנה: אותי הכי מצחיק פריט פשוט מאוד שעשינו פעם. לקחנו גופיית בייסיק ותפרנו לה שתי צמות בכתפיים. אולי זה משהו שלא פתור אצלי מהילדות- תמיד רציתי צמות ארוכות ועבות, ואף פעם לא היו לי.
פיליפ: היה גם סוודר שלקחנו, כיווצנו אותו במים רותחים,ליבדנו אותו, תפרנו לו את התחתית וחיברנו את השרוולים אחד לשני. בגלל השרוולים הקשורים שיוצרים מעין חיבוק, קראנו לתיק "אבא אל תעזוב!" יש לנו גם בורקה אפגאנית שזה בעיני פריט האופנה האולטימטיבי.

ברגע שנאמרו הדברים, קמה הלנה, ובלי להתבלבל עטתה על עצמה בורקה מוסלמית. וכאילו לא די בכך שעומדת מולי אישה ישראלית בבורקה, זו הייתה בורקה העשויה מבד פליסה תוצרת איסי מיאקי, כאילו הלובשת אותה מתכוננת לדייט לוהט עם אחמדיניג'אד.

במהלך חודשי הקיץ שעבר, הציגו בני הזוג את הקולקציה שלהם גם בווינה וגם בצ'רנוביץ שבאוקראינה. בווינה, זכה הסגנון האקסטרווגנטי שלהם להכרה ולשבחים, ממגזיני אופנה ומהבלוגים המובילים. והם אף מכרו פריטים מהקולקציה שלהם באזור בוהמייני נחשב מאוד. באוקראינה, הם התרשמו מכמות בתי האופנה המתקדמים שצצו במדינה. לארץ, הם חזרו עם רושם חזק אודות מקומה של האופנה בחיי האנשים באירופה לעומת החיים פה בישראל.

"כאן בארץ, חסרים עדיין בתי אופנה מובילים" אומרת הלנה. ויתכן שאותו ניסיון להוסיף מעט פלפל לנוף המיינסטרימי, הוא שהוביל את המותג לפתיחת חנות חדשה ב"לב המאפליה" הלא הוא דיזינגוף סנטר, שהפך בשנים האחרונות לאפרורי ומשמים.

זריקת האנרגיה שמעניקה החנות החדשה למרכז הישן מתבטאת בכך שגם עיצוב החנות מקבל השראה מעולם הפנטזיה. החנות עוצבה בהשראת הסיפור "האי המעופף", הלקוח מתוך הספר "מסעות גוליבר", והיא מעוצבת כאי קסום המרחף מעל המים: מרצפות הרצפה מעוטרות בצורות של גלים כחולים המשווים לה מראה של מים, ועל התקרה ישנו מבנה תאורה מלבני שבזכות פנסי התאורה מצדדיו נראה כמו האי המרחף.


פנים החנות: צבעים מנוגדים ליצירת פנטזיה


דוגמאות של איים על מים בהשראת "האי המעופף" של סוויפט
"אנחנו מנסים לתת ללקוחות פתח לעולמות פנטזיה" מסכמת הלנה את הקונספט מאחורי המותג. "לא סתם הלוגו שבחרנו לקטלוג שלנו הוא פתח מנעול".


החוויה שלנו בסטודיו של "פראו-בלאו" חשפה בפנינו קולקציית קיץ שופעת הדפסים וצורות. מאז הראיון, החנות עושה חייל כבר שנה, ואנו מבטיחות לשוב ולעדכן אודות עיצוביהם הייחודיים, שכן אנחנו בטוחות שכל מי שתזדמן להציץ בקולקציית חורף 2010 המוצגת בחנות החדשה בדיזינגוף סנטר, תרגיש שגם היא עומדת בפתחו של עולם חדש ומרתק.