הערה: התמונות בפוסט זה נלקחו מתוך אתרי האופנה בארץ ובעולם.
כל עורכי האופנה בעולם עצרו אתמול את נשימתם בציפייה לשמלת הכלה, שעומדת להיות המודל לכל מעצבות הכלה מלונדון ועד אלנבי בשנים הקרובות. אבל אני, ממרום מעמדי, החלטתי שגם הדוכסות והרוזנות ואולי אפילו מלכת אנגליה עצמה שוות שאני אקדיש להן כמה שורות (כמה אדיב מצידי בהתחשב בעובדה שאף אחד לא הזמין אותי...).
התמונות של כל האריסטוקרטיה הבינלאומית ומליונרים אחרים, המגיעים בזה אחר זה לכנסיית ווסטמינסטר, היו לא פחות מרהיבות מהשטיח האדום של פרסי האוסקר, ולכל מי שחשב שהאריסטוקרטיה תקועה בנפטלין מבחינה אופנתית חייב לאכול את הכובע (משימה לא קלה לאור כל הכובעים האקסטרבגנטיים שכיכבו שם). הנשים היו לבושות לרוב בצבעי הפסטל והניוד שהיו שיא הטרנד בשנים האחרונות ורוב הנשים הצעירות יותר הפגינו ידע מרשים בטרנד של הקיץ- צבעי פירות בוהקים וביניהם: לימון, דובדבן ויערה, וגם כמה כחולים עמוקים מלכותיים.
אבל הרושם החזק ביותר שנוצר אצלי הוא שנשות משפחת וינדזור התכנסו בארמון וכמו מערכת עיתון אופנה מוביל החליטו פה אחד: "קפלים!!!". כמעט כל הנשים שבלטו בטקס כולל המלכה עצמה הופיעו במעילים דקים עם חצאיות מתרחבות בגזרת A ומלאות קפלים.
מי שהתחילה את הטרנד היא קמילה, אשתו של הנסיך צ'ארלס, שהפציעה במעיל תכלת וורוד חיוור עם עיטורי זהב וחצאית עשירה בקפלים
מדד המתיקות הגיע לממדי סכרת כשאחותה של הכלה, בשמלה בגזרת נהדרת של בתולת-ים אבל מבד שנראה זול ומגעיל ושהתקמט מקדימה עם כל צעד, הובילה לחופה שושבינות קטנות ומושלמות עם זרים על הראש והרבה הרבה קפלים בחצאיות הנפוחות שלהן...לא מזכיר קצת את "צלילי המוזיקה"?
(אגם הברבורים: שושבינות הכלה הקטנות ואחותה, פיפה מידלטון)
אלפי מצלמות התקשורת התמקדו גם על ויקטוריה בקאם שהגיעה בעקבים אימתניים שמתאימים יותר לליידי גאגא ולא לאישה בחודש חמישי, אבל הרשימה מאוד בחצאית הא-סימטרית שלה שכן, כן גם התקפלה. וגם על בת הדודה של וויליאם, הנסיכה ביאטריס, שלבשה בד פליסה מקופל בצבע פודרה מאוד טרנדי.
אבל אף אחד לא יכול להתווכח עם העובדה שאם יש מישהי שלגמרי יצאה מלכה היא....טוב נו...המלכה. היא הובילה בגאווה את הטרנד המשפחתי של הקפלים ועשתה את זה בענק כשהופיעה עם הקפלים דווקא בצווארון. יותר מזה, האישה הזו בשנות ה-80 לחייה נתנה פייט רציני לכל הצעירות כשבחרה כאחרונת דוגמניות המסלול בצבע צהוב בוהק, ובכך הצליחה לשלב מודרניזציה ומסורת- מצד אחד שיא צבעי הקיץ ומצד שני מחווה יפה ואולי מכוונת לכמרים של הכנסייה האנגליקנית.
מה אומר ומה אגיד על השמלה המדוברת של הכלה היפיפיה קייט מידלטון, שעיתוני האופנה לא אומרים כבר ב-24 השעות האחרונות? מה יש לומר? רואים שהגברת עשתה תואר בשיווק אופנה ועבדה באחד מבתי האופנה הנחשבים בלונדון. גם היא, כמו המלכה בכבודה ובעצמה, הצליחה לשלב פשטות ושמרנות עם מיטב הטרנדים של העונה. היא בחרה בבית האופנה הבריטי אלכסנדר מקווין והלכה על שמלה לא חושפנית. אך מצד שני, עשתה שימוש מושלם בתחרת שאנטילי צרפתית ובגזרת המותן הגבוהה שנכנסת לחיינו (ולצלעותינו) כל-כך חזק. C אני מצהירה בזאת שבעונת החתונות הקרובה כל כלה באשר היא תצעד לחופה בשמלת מותן גבוהה עם עליונית מתחרה- ואל תשכחו איפה שמעתם את זה קודם. ואם תצליחו להשפיל מבט כלפי מטה מהמחשוף האלגנטי בצורת לב, נוכל לשים לב שהחצאית המתנפחת מלאה ב....תגידו את זה איתי....קפלים!!! היכנו לקיץ מלא בחצאיות קפלים ובד פליסה!
יפה? כן.יוקרתית? כן. אלגנטית ושופעת טרנדים. אלוהים, כן. אני יכולה להמשיך עם אורגזמת האופנה הפרטית שאני חווה פה עוד הרבה זמן. אבל דבר אחד שאי-אפשר להגיד על השמלה של הנסיכה קייט היא שהיא מקורית. אז נכון שהבלוג הזה הוא חזק בווינטג' אבל יש ווינטג' ויש העתקה. אז למה הנסיכה לא יכלה לעשות אמירה אופנתית משל עצמה והייתה חייבת להעתיק כמעט אחד לאחד את שמלת החתונה של גרייס קלי משנת 1956?...לא ברור...
אין ספק שאנו עדים לאירוע שיהווה דף משמעותי בהיסטוריה. וכמחווה לטקס שמסמל את המשכיות המונכריה המתפקדת היחידה והפופולארית ביותר בעולם המודרני, גם הבלוג הצנוע הזה החליט לעשות מעשה ולאחד בפוסט אחד שני אייטמים. ועל-כן קוראים וקוראות יקרים, היכנו לפינת Do and Don't מלכותית במיוחד והפעם בפינתנו: הכובעים!!!
המסורת הבריטית קובעת שעל הנשים להופיע לכל אירוע רשמי בכובע. העניין כל-כך מהותי שנרשמה אפילו פדיחה בחתונה כשאשת ראש הממשלה, מנהיג המפלגה הליברלית-דמוקרטית, הגיעה כשלראשה רק קשת קטנה...אהמ....הפגנה סמויה נגד בית המלוכה anyone ?? אבל יותר מזה, המסורת עתיקת היומין הזו גורמת לנשות בריטניה כבר עשורים להתחרות אחת בשנייה למי יש כובע יותר הזוי, ובחתונה הזו בהחלט ראינו תהלכות מוזרויות שלא הייתה מביישת גם את הילד הלא חוקי שיכול היה להיוולד לבוי ג'ורג' וליידי גאגא (לא דיברנו עליה כבר...?).
אבל הבה נתחיל את סיפור האגדה הזה מההתחלה. רבים מכנים את סיפורנו "סיפור סינדרלה מודרני" שבו נערה מפשוטי העם (אם נחשיב בת להורים מליונרים שלמדה באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם "פשוטה") מתחתנת עם נסיך יפה תואר (שמתחיל להקריח בגיל 29 אבל אנחנו לא מדברים על זה....). הנערה היפה נישאת לנסיך בשמלה שיצרה עבורה במטה קסם הפיה הטובה שלה- הלא היא שרה ברטון, המעצבת הראשית בבית "אלכסנדר מקווין" (תקראו לזה "מטה קסם" אני מעדיפה לקרוא לזה טונה כסף וקשרים בעולם האופנה- תואר בשיווק אופנה כבר אמרתי??).
בהגיעה לנשף המלכותי, פוגשת הנערה המאושרת את המלכה המהוללת. ואם כל הכבוד לאליזבת השנייה, אני מעדיפה להתייחס למלכה האמיתית של הממלכה הבריטית- ויקטוריה בקהאם. וכאן אנו מגיעים ל Do של פינתנו:
Do- כובעים:
ויקטוריה אמנם ספגה ביקורת נוקבת ממבקרי האופנה באנגליה כשהגיעה לאירוע באמצע היום כשהיא לובשת צבע קודר שמתאים יותר לערב, ולא מיישרת קו עם שאר צבעי הפסטל והפירות. אבל אנחנו נסלח לצבע הכחול כהה ההלווייתי משהו(השמלה אגב לקוחה מהליין של ויקטוריה בקאהם עצמה לאביב/קיץ 2011), ונתייחס לשרף שמלבלב לו על מצחה. אז כן, לנו הישראלים זה נראה כמו מיץ הזבל של מצעד הגאווה (במקרה הטוב) אבל אם כבר לשחק אותה הכבען המטורף, אז לעשות את זה כמו הגברת בקאהם. הכובע, פרי יצירתו של אגדת האופנה פיליפ טרייסי, הוא יחסית קטן, הצבע תואם לצבע הבגד, העיטור רחוק מהפנים ולכן אינו מפריע לטווח הראייה, והתסרוקת- קוקו פשוט משוך לאחור שאינו מתחרה עם העיצוב של הכובע. דוז פואה! הייתי מורידה בפניה את הכובע, אבל עוד יאשימו אותי בתקרית דיפלומטית.
("היה קצת חם אז הצמדתי מאוורר לכובע": ויקטוריה ודיוויד בקהאם)
ומאיגרה רמה לבירה עמיקתה- גבירותיי ורבותי:ה-Don't
כל אגדת סינדרלה זקוקה לצמד אחיות מכוערות ומרושעות. וכאילו מתוך תסריט קיבלנו את שתי בנות הדודות של וויליאם, הנסיכות ביאטרים ויוג'יני, שהן לא רק Don't מהלך אלא...איך נאמר זאת בעדינות...ההירושימה והנגאסאקי של הכובעים!
בואו נתחיל מהמפגע הסביבתי הפחות נורא. אוקיי, אז הנסיכה הצעירה ביאטריס קצת יותר חטובה ונאה (...) מאחותה הגדולה, וחייבים לתת לה קרדיט על הבגד בצבע הפודרה שתואם יפה מאוד את מגמת צבעי הניוד (שאני מבטיחה שזה הדבר האחרון שאני אומרת עליה לפני שאני מתחילה להימאס גם על עצמי). העיטורים בצווארון מאוד מעניינים, ומתחת למעיל מבצבת לה חצאים מבד קלוש. אז אם הצלחת כל-כך יפה עד עכשיו, למה בשם כל השדים והרוחות היית צריכה לקחת מרבה רגליים ולתקוע אותו כמו גידול ממאיר מהפדחת??
הנפילה כואבת מאוד אם נתחשב בעובדה שמדובר באותו מעצב דגול, פיליפ טרייסי, שאמון גם על כובעה של הבקהאמית.... ולזה קוראים יום רע בעבודה!
לצידה של ביאטריס מהלכת, או יותר נכון מדדה, אחותה הגדולה יוג'יני. אני מתנצלת בפני קוראי אך כתיבת המילים הבאות קשה לי לאור התמודדות לא פשוטה עם השואה האסטתית שלפנינו. בואו נתחיל מזה שבחורה דשנה לא צריכה ללבוש ז'קט צמוד מדי ומקושקש מדי שגורם לה להשפך לכל הכיוונים. אבל לעטר את חמוקיה השופעים בשורה של סרטים שנראו כאילו נשארו כאקסטרות מחג המולד.... והחצאית הנוקשה הזו.... אוי הלב שלי...אבל הגרוע מכל עוד לפנינו- אני מבקשת מכם קוראים יקרים להרחיק ילדים קטנים מהחדר כדי שלא יצטרכו לגדול עם הידיעה שהם ראו בחורה שמסתובבת עם תרנגול הודו שחוט על הראש. באמת! היא נראית כאילו היא יצאה לציד מלכותי, שחטה את נוצות הקורבן התמים, הכניסה אותן לסלסילה וקמה בוקר בהיר אחד בהחלטה לעשות מכל הקונסטרוקציה הזוועתית הזו כובע. אני מסרבת להאמין שמי שאחראית לתרנגול הכפרות הזה היא האישה המגניבה ביותר בעולם העיצוב- ויויאן ווסטווד.תמיד ידעתי שכסף לא קונה טעם, אבל חייתי באשלייה שתואר אצולה מולד מחדיר איזשהו חוש אסטתי לדם... אני עומדת המומה ונפעמת...
ובכן קוראים יקרים, כאן מסתיים לו סיפור האגדה שלנו ובלוג Timeless Hemlines חותם בזאת את סיקור החתונה המלכותית. אמנם בחרתי לסיים בנימה קצת צורמת אבל בל נשכח את כל הצבעים והגזרות המרהיבות שהטכנולוגיה המודרנית אפשרה לנו לשטוף בהם את עינינו. וכדי שלא ניפרד בטעם מר, הנה עוד כמה מהכובעים ועיטורי הראש שריצדנו אתמול בכנסיית ווסטמינסר.
(כובעים וצבעי פסטלים שכנראה ימשיכו איתנו גם לקיץ הקרוב)
מקווים שניהנתם ואני נפרדת מכם לשלום בנפנוף יד מלכותי עד לפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה