מאת: יאנה עברי.
בישראל כמו בישראל, עונת המעבר בחנויות לא קשורה כהוא זה למציאות האקלימית. וכך בעוד אנו מתנשפות בלחות ההולכת וגוברת, התחושה בחנויות הרשתות ובבוטיקים היא שאנו בעיצומו של סתיו אירופאי עם שלכת צהובה של עלים מרשרשים.
אך עד כמה שאנו אוהבות עלים מצהיבים על אדמה אפרורית ואת צבעו החום העמוק של השוקו הראשון של החורף, בכל מה שקשור לבגדים- אנחנו דורשות צבע, צבע ועוד צבע! לצערנו, לאחר כיתותיי רגליים חסרי סיכוי ברחבי תל-אביב בבילוש אחר כל כתם צבע שהוא בטרנדים לסתיו/חורף הקרוב, חזרנו הביתה שקועות בדיכאון בצבע קאמל.
או אז נזכרנו שבשנה שעברה, בחיטוטינו האינטרנטיים אחר מעצבים חדשניים ומרתקים מצאנו בדיוק מעוז צבע שכזה, ועוד באמצע עונת המעבר! לבשורת החורף שלנו קוראים ליאת דהן ובתחילת הסתיו של 2010 הגענו לסטודיו שלה, אותו היא מנהלת עד היום בדירתה שבאזור שינקין, כדי לשטוף את העיניים.
דהן, שמגיעה למחוזותינו היישר ממכון האופנה הניו-יורקי FIT , ושהקולקציות שלה נמכרות היום בבוטיקים מובחרים כגון: לימקה ו-Punchao, מנחיתה עלינו קשת של צבעים שכמותה, אם לומר בכנות, טרם ראינו כאן. ואולי יהיה קשה לקונה הישראלית להשלים עם העניין אבל בכל הקולקציה כולה ישנו רק פריט אחד בצבע שחור וגם הוא מהעונות הקודמת.
ליאת דהן אינה מתכחשת לבעייתיות של הישראליות להתחבר לחלוטין לעיצובים שלה, וכמו מעצבים אחרים גם היא מודה שבהחלט קיים בנו פחד פסיכולוגי כלשהו מלהיראות. אנו לובשות שחור ומנסות להיעלם בתוך ההמון על-מנת לא לבלוט. אך לבחורות ולנשים הישראליות אין שום צורך להיעלם. כי אם נחשוב על זה- רוב הגברים בעולם מסכימים שהישראליות הן מהנשים היפות בתבל.
"על-כן אני מנסה ללמד את האישה הישראלית לבלוט" היא מכריזה. וזו בדיוק הסיבה שבמקום להתחבא בפינות הבטוחות של ה"בייסיק בלאק" היא יוצרת שילובים של צבעים שמחים שבמבט ראשון אולי לא היינו משלבות, אך ברגע שזה מונח על הגוף, לגמרי מבינים את החזון מאחוריהם: חזון של נשיות מתפרצת ולא מתנצלת. וכמו אותן הנשים, שלאורך ההיסטוריה כולה תמיד הצליחו לרומם את רוחן בעזרת שלל צבעים וגזרות מחמיאות, כך נעשה גם אנחנו.
ליאת דהן, אימא צעירה, מבקשת לגרום לקונה הישראלית לא רק לראות אלא גם להיראות. "הרי אין שום סיבה שנמשיך עם השחור רק כי הוא לא מושך תשומת לב" מסבירה המעצבת.
הצבעוניות של דהן, המוצגת כאן בקולקציית 2010, כמעט ומסרבת להיכנע לתכתיבים המונוכרומטיים, מה שלא משאיר אף מתבונן אדיש: הורודים התכולים ושאר צבעי הגלידה כיכבו (וממשיכים לככב) אצלה במידה הנכונה על-מנת לא ליצור עומס מצד אחד, ועם זאת- יש בהם כדי לרענן אותנו בעודנו עושות את דרכינו לעיסוקינו... בחמסינינו.
נכון, אנו חיות במציאות לא פשוטה: האישה המודרנית בכלל והישראלית בפרט נאבקת מדי יום על-מנת לצלוח את כל משימות הפרנסה, הבירוקרטיה, ההשכלה והשמירה על בריאותם ואושרם של ילדיה, ולשם כך עליה להיות נועזת. אז אולי העיצובים של ליאת דהן לא ינעמו לזרמים הפרקטיים יותר של הנשים בחברתנו, הדוגלות בדעה שלבוש הוא הכרח ותו לא ושיש דברים חשובים ומהותיים הרבה יותר. אך אנו הדובדבניות מסרבות לוותר על הזכות שניתנה לנו משמיים להתגנדר, להיות יפות וליהנות מזה, בד בבד עם ההצלחה בפיתוח אישי ומקצועי, גידול הילדים וכל אותם הדברים אותם עושה ליאת דהן בעצמה ובגאון.
ואנחנו אומרות: מדוע שלא נהיה נועזות ושמחות כאחד? שהרי הצבע הוא תאווה לעיניים לא רק לנו אלא גם לכל הסובבים אותנו.
בימים אלו ממשיכה ליאת דהן למלא את נופינו בקשת של צבעים מרהיבים והקוראות (וכן, כן, גם הקוראים) מוזמנים להתרשם מהם בסטודיו שלה ובחנויות ברחבי תל-אביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה