יום חמישי, 26 במרץ 2020

אופנת מגיפות: הטרנד של היום שאחרי



בהרצאה שלי "מגלימה למעיל עור: עיצוב הערפד ההוליוודי" שהשקתי בפסטיבל אייקון 2019, דיברתי בין היתר גם על גילגוליו הרבים של הז'אנר האופנתי שנקרא "גותי" וכיצד הקולנוע והטלוויזיה משתמשים בז'אנר האפל והמורבידי הזה כדי לייצג את דמותו של הערפד כבר מעל מאה שנים. אחד הרעיונות שבהם התמקדתי במהלך ההרצאה הוא שסגנון האומנות הזה שנקרא "גותיקה" (או Goth באנגלית) הפך להיות טרנד לביש באופנה אי שם באנגליה הויקטוריאנית של אמצע המאה ה 19, והסיבה לכך הייתה התפשטות של מחלה קטלנית שהובילה לאובססיה של האנגלים הויקטוריאנים עם כל מה שקשור באופל ומוות.




האופנה הגותית הויקטוריאנית ("Victorian Goth") - טרנד שנולד מתוך מגיפה קטלנית
תמונה מתוך: גוגל אימג'ז


אמצע המאה ה 19 באירופה ובאנגליה בפרט הייתה שיא המהפיכה התעשייתית. באנגליה, ערים תעשייתיות כמו ליברפול, מנצ'סטר וכמובן גם לונדון החלו לשגשג ולגדול, ואלפי איכרים מהאיזורים הכפריים שאיבדו את אדמתם ופרנסתם משום שהמכונות והתעשייה החליפו את עבודת האדמה, נהרו לערים הללו בניסיון למצוא עבודה.  התוצאה הייתה צפיפות איומה ועוני מכפיר בערים התעשייתיות הגדולות , וכל מי שאי פעם קרא רומן של דיקנס יודע שהמצב הזה הוליד רעות חולות כמו ניצול של ילדים קטנים בעבודות במפעלים ונשים רבות שהתדרדרו לזנות בכל מעמד בחברה האנגלית. אבל אחד התוצרים המפחידים ביותר של הצפיפות הרבה, התנאים הסניטריים הקשים והעשן הסמיך מהמפעלים הייתה התפרצות מחלת השחפת (Consumption)- מחלה שהיום נחשבת לדלקת ריאות , אך לפני כמאה שמונים שנה הרגה מאות אלפים ברחבי אירופה והתפשטה בלונדון כמו אש בשדה קוצים.

באופן לא מפתיע, השחפת התפרצה בתחילה בקרב המעמדות העניים שחיו בדוחק ובצפיפות, ולא יכלו להרשות לעצמם מזון בריא או תרופות. אך כמו שקורה פעמים רבות בסיטואציות חברתיות רחבות- המעמדות העשירים והמשכילים, שלא באמת הכירו מקרוב את זוועות מחלת השחפת, עשו לה "רומנטיזציה" והפכו אותה לטרנד בספרות, באומנות וכמובן גם באופנה.




רומנטיזציה של חולי ומוות- האישה השברירית והחיוורת הופכת לסמל מין
"אופליה" מאת הצייר האנגלי ג'ון אוורט מיליי, 1851 (גוגל אימג'ז)


מחלת השחפת התבטאה בחיוורון של העור, רזון קיצוני, הזעה מרובה כתוצאה מגלים של חום גבוה, ואישונים מורחבים שהובילו לעיוורון . ולפתע סופרים ומשוררים החלו לכתוב דמויות של גיבורות רומנטיות שגוססות בזרועות מאהבן, וציירים ציירו דמויות של נשים בעלות רזון וחיוורון לא בריא שמחזירות את נשמתן לבורא על רקע רומנטי ופסטורלי של מדשאות ירוקות ופרחים מלבלבים. לכן זה ממש לא מפתיע שנשים ונערות מהמעמדות העשירים יותר ביקשו להידמות לגיבורות הטראגיות שהפכו לסמלי המין של התקופה ,וניסו לדמות את השפעות מחלת השחפת בעזרת אביזרים של אופנה וקוסמטיקה: הן החלו למרוח מני אבקות לבנות מבריקות על עורן שהלבינו את העור והבריקו אותו, ובכך גרמו להן להיראות חיוורות ומזיעות ממש כאילו הן סובלות מחום השחפת.  הן אפילו טפטפו לעיניהן טיפות של רעלן מפרח ממשפחת הרעלים בשם "אטרופה בלדונה" שהרחיב את האישונים וגרם לעיניים להבריק ממש כאילו הגברת עומדת להתעוור מהמחלה (נורא רומנטי...), וכמובן שלעזרת הרזון הקיצוני באו המחוכים.




איור של "שחפת שיק" מתוך הספר 
"Consumptive Chic: A History of Beauty, Fashion and Disease" של פרופסור קרוליין איי. דיי (2017)


כחוקרת אופנה, אני סולדת באופן אישי מההקשר שההיסטוריה הפמיניסטית יצרה בין מחוכים לבין הדיכוי של הפטריארכיה, שכן החל מהמאה ה 16 ועד אמצע המאה ה 20 מחוכים מילאו את אותו תפקיד שממלאות היום החזיות ואפילו סדי הגב לאנשים חולים. במשך מאות שנים, המחוכים הותאמו לגופה של הלובשת , והיו אפילו מחוכים שנקשרו רק באיזור החזה ונותרו פרומים לגמרי באיזור הבטן במיוחד עבור נשים בהריון. אך לקראת העשורים המאוחרים יותר של המאה ה 19 , כאשר טרנד ה"שחפת שיק" היה בשיאו , נשים רבות רכשו מחוכים שהיו קטנים עליהן בכמה וכמה מידות והידקו את השרוכים באופן כזה שיצר לחץ חולני על איברים פנימיים וגרם להתעלפויות ואובדן הכרה, מה שכמובן שירת את המוניטין של הלובשת כגיבורת רומאנים טראגיים- שברירית וזקוקה להגנה של גבר חזק. 

למזלן של אותן גברות ושל התנועה הפמיניסטית כולה, ה"שחפת שיק" עבר מהעולם בתחילת המאה ה 20 ,  אך המראה החיוור מאוד והרזה באופן שאינו בריא חזר לצערנו הרב לככב בעולם האופנה והטרנדים בגילגולו החדש : ה"הרואין שיק" בתחילת שנות התשעים של המאה ה 20 





מחלות באופנה: ה"שחפת שיק" הויקטוריאני הוא הסבא של ה"הרואין שיק" שעולם האופנה אימץ בתחילת הניינטיז. (קולאז' של שתי תמונות מתוך גוגל אימג'ז)



אז אם מחלה קטלנית כמו השחפת הויקטוריאנית יכלה להוליד טרנד שהפך במהלך השנים למראה שהיום אנו מכנים אותו "גותי", האם גם נגיף הקורונה שמכתיב את חיינו כיום יתורגם במהרה לטרנד אופנה שיישאר איתנו גם עשורים רבים אחרי שהנגיף הזה יעבור מהעולם ויעזוב את כולנו בשקט? אם נסתכל על כמה דוגמאות מתוך עולם האופנה והבידור בשנים האחרונות, נגלה אביזרים השייכים לתחום הרפואה שכבר מזמן השתלטו על מסלולי התצוגות בצורה זו או אחרת, והבולטת מכולם היא המסיכה הרפואית . 



שגרירת האופנה שלנו באירופה, ניקול ראידמן, משיקה את המסיכה הרפואית כפריט אופנה לכל דבר בשבוע האופנה האחרון בפאריז, 2020 (מתוך עמוד האינסטגרם של ניקול ראידמן )



כיסויי פנים בסגנונות שונים כגון תכשיטי פנים וכיסויי תחרה סקסיים ,מככבים על שערי מגזינים ומסלולי התצוגות כבר מעל לחמש שנים. בסיבוב ההופעות הבינלאומי שלה ב 2014 הופיעה ביונסה עם כיסוי רשת המכסה את הפנים, ובשבועות האופנה באירופה בשנה שעברה , מותגי-על כמו שאנל ודיור הציגו מחדש הומאג'ים לסגנון הגותי של ה"פאם פאטאל" משנות הארבעים בדמותם של שלל כובעים עם כיסויי תחרה חושניים ומסתוריים. 



ביונסה עם כיסוי רשת על הפנים, מתוך סיבוב ההופעות העולמי שלה ושל בעלה ג'יי זי , 2014
(גוגל אימג'ז)



כיסוי תחרה לפנים מתוך הקמפיין של דיור הוט-קוטור, 2019 
(מתוך: Pinterest)


אבל כיסויי הפנים האלגנטיים האלה אינם רק הומאג' לכובעי התחרה של כוכבות הקולנוע בשחור לבן ,אלא אמירה חברתית לכל דבר. חוקרי אופנה ותרבות רבים טוענים שהטרנד הזה צמח כתגובה לעידן הרשתות החברתיות ולאובדן הטוטאלי של מושג הפרטיות בחברה העולמית. הכיסויים הללו (למרות שבינינו, אינם מכסים הרבה...) באים להפגין צורך מסויים של התרחקות והסתתרות בתוך עצמינו. וזה כמעט אירוני עד כמה נגיף הקורונה העכשווי מתכתב באופן מושלם עם הצורך הפנימי שלנו להתרחק חברתית, להשקיט על האובר-שרינג ולהתבודד קצת מהעולם. ועל כן , גם מסיכות ההגנה הרפואיות שאנחנו נאלצים לחבוש להגנתנו ולהגנת הסביבה בכל פעם שאנו יוצאים לסופר בימים האחרונים, גם הם הופכים אט-אט לפריט מאסט אופנתי. ניכר שמי שהביאה את הטרנד לאור הזרקורים היא נציגתנו בעולם תצוגות הקוטור של אירופה- נקול ראידמן, כאשר הגיעה לשבת בשורות הראשונות של שבוע האופנה האחרון בפאריז לבושה בחליפת הגנה ביוכימית בעיצוב בלעדי של בית האופנה שאנל, ובמהלך כל השבוע צולמה ע"י מיטב הבלוגרים וצלמי האופנה בעולם כשהיא חובשת מסיכה רפואית מעוצבת של שאנל. 



קרנבל המסיכות הרפואיות: כתבת אופנה מתוך אתר המגזין The Guardian , מרץ 2020


אולם אפילו ראידמן  בכבודה ובעצמה לא באמת המציאה את הטרנד. מסיכות רפואיות בשלל צבעים החלו להופיע בקולקציות של מעצבים ברחבי העולם כבר עם הגילויים הראשונים של התפרצות הנגיף אי שם בדצמבר הרחוקה, וביפן- כבר כמה עשורים שמסיכות  רפואיות צבעוניות ומקושטות מעטרות את פניהם של בני נוער וצעירים מרובע ה"הרג'וקו" בטוקיו המאמצים את אופנת הרחוב הבובתית וה"קומיקסית" שנקראת על שם הרובע :"אופנת ההרג'וקו". היפנים המתאפיינים בדאגה לסביבה וכבוד לניקיון ואווירה סטרילית, נוטים להסתובב ברחובות הערים הגדולות כשהן חובשים מסיכות רפואיות השומרות על בריאותם ומבטיחות את בריאות הסובבים אותם למקרה שהם עצמם מצוננים או חולים, וכפי הנראה בשנים הקרובות- כולנו נלמד להתאים את צבע המסיכה לצבע הנעליים והתיק לפני שאנחנו יוצאים מהבית.




אופנת ה"הארג'וקו" בטוקיו: מסיכות רפואיות מותאמות באופן מושלם ללוק בובתי ומגניב. (גוגל אימג'ז)

יתכן מאוד שתחושת הצורך בבידוד חברתי או בריאותי תמשיך ללוות אותנו גם ביום שאחרי הקורונה ובשנים הבאות. אולי נחבוש מסיכות צבעוניות , אולי נתאים את המסיכות לצבע האאוטפיט שלנו בכל בוקר ונגלגל את עינינו למראה השכנה ממול שהמסיכה הרפואית שלה היא "כ"כ מהקולקציה של החורף שעבר", ואולי נאמץ באלגנטיות על רעלות התחרה של דיור ושאנל א-לה כוכבות סרטי "פילם נואר". אני מוכנה לזרום עם הכל, העיקר שלא נחזור למסיכות ה"ציפור" המפחידות שעטו על עצמם רופאי המגיפה מהמאה ה 14 כשהסתובבו בגלימות שחורות בערים הגדולות באירופה בעיצומה של ה"המגיפה השחורה"  של ימי הביניים.



איור של רופא מגיפות גרמני, 1656 (גוגל אימג'ז)















2 comments:

  1. כתבה נהדרת!
    אבל יש אי דיוקים לגבי אופנה יפנית: האראג'וקו, רובע האופנה בטוקיו, אינו כולל סגנון אחד בשם "האראג'וקו". יש בו "שבטים" שונים שלכל אחד מהם סגנון שונה לחלוטין, שם שונה, אידאולוגיה אופנתית שונה ועוד.
    לוליטה, דקורה, גאנגורו, וויז'ואל קיי, גיארו... אלה חלק מהאופנות היותר נפוצות בו.
    מדובר בעולם שלם. ממליצה לחקור

    השבמחק
    תשובות
    1. היי. ברור ❤️ אני קוראת וחוקרת את הנושא המרתק הזה כבר כמה זמן. אבל בלתי אפשרי להכניס את כל תתי הסגנונות של אופנת הרחוב היפנית המדהימה לפוסט אחד ☺️

      מחק