יום שבת, 25 בנובמבר 2017

חלומות של חוחלומה



אי שם ברוסיה המושלגת של שנת 1650, עלה לראש הכנסייה הרוסית איש דת בשם הפטריארך ניקון, שהחליט למגר את כל הסממנים הפגאנים העתיקים ששלטו עדיין בזרם הנצרות הפרובוסלבית ברוסיה, ולהפוך אותה לדת רוסית אורתודוכסית. כצעד ראשון במהפיכה המיוחלת שלו הוא החל ברדיפות דתיות עקובות מדם כנגד כל המאמינים שנשארו נאמנים לדת הישנה. הם נקראו "אדוקי האמונה הישנה" (מאנגלית: The Old Believers), ואם אתם מדמיינים ברגע זה דיוקנאות של איכרים רוסים בפרוות עבות וזקנים עבים אפילו יותר, אתם צודקים.

מיתוס רוסי עתיק מספר שאותם מאמינים ברחו עמוק אל תוך יערות הסבך של רוסיה, ובכדי לשרוד החלו לגלף כלים מהעצים האינוספיים שהסתירו אותם מהעולם. את הכלים הם צבעו בשחור, ציפו בשמן פשתן כדי לשמר את הכלים ולהגן עליהם פני חרקים ומכרסמים, ואז קישטו אותם בעיטורים שתיארו את הצמחיה האופיינית ליערות הרוסיים: חרציות בעלות עלים מסולסלים, ורדים גדולים ושלל פירות יער אדומים. אך אומנות ייחודית זו של ציורי פרחים מרהיבים ועלים מתעגלים לא נשארה לנצח אבודה בתוך היערות האימתניים כי אם מצאה את דרכה לכפר המסחר "חוחלומה" שבמחוז ניז'ני נובורגרוד על שפת נהר הוולגה, אליו היו מגיעים סוחרים ואנשי מלאכה מכל המחוז כדי לסחור במרכולתם. במרוצת השנים, החלו הכפריים בחוחלומה לגלף ולקשט בעצמם את הכלים המסורתיים ואומנות ייצור וקישוט הכלים קיבלה את שמו של הכפר "חוחלומה" (ברוסית: Хохлома́ ).








כלי אוכל רוסיים עם ציורי ה"חוחלומה" המסורתיים.








הייחודיות באומנות החוחלומה היא בשילוב הצבעים העשיר שלה. הכלים היו ברובם שחורים ואילו הפרחים והעלים ציורו בצבעי זהב ואדום מתוך התפיסה ההו-כה רוסית שאת החיים השחורים יש לצבוע בתקווה זהובה ולקשט באדום החושני של הפירות היער הצומחים בשפע באיזורים אלה. לכפריים העניים לא היו כמובן חלקיקי זהב לייצור צבעם המרהיב של העלים, ואפקט זה מתקבל ע"י כיסוי הצבע בשכבה נוספת של שמן פשתן. מי שיבחר לבקר בכפר חוחלומה הקיים עד היום, יגלה שם לא רק את מוזיאון החוחלומה, אלא גם בעלי מלאכה זקנים שנולדו לתוך שושלות של אמני חוחלומה וגם היום מגלפים אותם מעץ בסכינים ובגרזן ממש כמו אבותיהם, חלקם עדיין מצפים את הכלים בשמן פשתן, אם כי במפעלי הייצור המתקדמים יותר נעשה כבר שימוש בלקה מודרנית. וממש כמו לפני ארבע מאות שנה, כך גם היום- פעולת החיתוך והגילוף נעשית ע"י הגברים בעוד הצביעה והציור נעשים ע"י הנשים.






  
איכרים מהכפר חוחלומה עוסקים באומנות ייצור הכלים. המאה ה-19, רוסיה.



                       
                             


מסתבר שצאצאים בודדים של אותם "אדוקי האמונה הישנה" שלפי המיתוס החלו באומנות גילוף כלי החוחלומה שרדו במקומות מחבוא נידחים כגון ערבות סיביר, וכמה מהם אף התגלו במהלך המאה ה-20. וממש כמותם, גם הקישוטים המסורתיים של כלי העץ, שרדו והפכו השנה לטרנד החם ביותר בעולם האופנה לעונת החורף 2018.   


                                
מאומנות רוסית מהמאה ה-17 להדפס המככב על מסלולי שבועות האופנה.
משמאל: כלי חוחלומה רוסיים מסורתיים. מימין: מתוך תצוגת האופנה של גוצ'י - סתיו/חורף 2018



בשבועות האופנה ברחבי העולם ניכר כי מותגי ענק כגון גוצ'י ו"בלנסיאגה" הוקסמו משילוב הצבעים העשיר של שחור זהב ואדום של כלי החוחלומה (למרות שמרוצת הזמן התווסף גם שימוש ברקע כחול וירוק לגיוון) ומהקסם של העלים המטפסים, והדפסים אלה ניתן למצוא כיום על מיטב עיצובי האופנה מבתי הקוטור הנחשבים של אירופה ועד הקניון הקרוב לביתכם.  



סבתא שלי תמיד האמינה שקרש החיתוך שלה היה יום אחד שיא הטרנד





משמאל: בלסניאגה. קולקציית סתיו/חורף 2017-2018. מימין:  פריט מקולקציית ניז'ני נובוגרוד, חורף 1650.



לא מפתיע כלל שאומנות מסורתית זו הפכה להשראה בעולם האופנה הנוכחי, שכן בעיצומו של עידן וירטואלי ומהיר, מחפשים גדולי מעצבי האופנה כבר כמה וכמה שנים להחזיר את הגלגל אחורה ולשלב בבגדים ובתכשיטים אלמנטים מתרבויות שהשתמרו בשל עבודות יד מסורתיות. כך קרה למשל, שבשנתיים האחרונות הופיעו בכל דירה בארץ וברחבי העולם שטיחים וריפודי כורסאות בדוגמאות משובצות וזיגזג בצבעי שחור ולבן (ועל כך, תודה לאיקאה...), שלמעשה נלקחו היישר מלבושם המסורתי של השבטים האצטקים שחיו באזור מקסיקו במאות ה-15 וה-16, וכל מגזין אופנה החל לצבוע את כתבות השער שלו  עם דגמי פונפונים צבעוניים שהם לאמיתו של דבר חלק עיקרי מלבושם של יושבי הכפרים בפרו.



מלבוש אצטקי במאה ה-16 לקטלוג "איקאה" 2016



מהשבטים הפרואנים ועד למסלול של דולצ'ה וגבאנה 2016: עולם האופנה בורח מהטירוף הטכנולוגי לתרבויות עבודות היד הנושנות


בחורף הזה שהגיע סופסוף נטשו בתי האופנה הגדולים את יבשת דרום אמריקה ונדדו לחפש את ההשראה האתנית הבאה ביערות המושלגים של רוסיה. אבל גם הטרנד הזה הוא לא חדש, וההדפסים העשירים של כלי החוחלומה הפכו לרקמה בבגדי האיכרים והאצולה הרוסית כבר בסוף המאה ה-17. 





במרכז: הציור "איכרות רוסיות" מאת הצייר הרוסי פיליפ מאלייאבין, 1925  (Russian Peasant Women, by Filipp Malyavin). מימין ומשמאל ולמטה: אתרי האופנה ושבועות האופנה הרוסיים חוזרים למקורות.





את דוגמאות הפרחים, העלים והפירות ניתן לראות בציורים של איכרות רוסיות מהמאה ה-19 ואפילו בדיוקן המפורסם של הבלרינה האוקראינית אולגה קוקלובה כפי שצייר אותה ב 1917 בעלה- איזה אמן מתוסכל בשם פאבלו פיקאסו. 




דיוקן של אולגה קוקלובה בבגד עם רקמת חוחלומה. פאבלו פיקאסו 1917.


עיטורי החוחלומה זוכים לעדנה מחודשת כבר כעשור באתרי האופנה הרוסיים המתרפקים על המסורת האסתטית שלהם ומי שמיטיבה  להחיות את הפולקלור הרוסי בנוף הישראלי היא המעצבת הישראלית ממוצא רוסי לארה רוסנובסקי (Lara Rosnovsky). עיון בקטלוג של רוסנובסקי אף מגלה דגם של מעיל לו היא קראה דגם "טולסטוי" על-שם הסופר הרוסי שהביא לעולם את "אנה קרנינה" ו"מלחמה ושלום". גם רשת האופנה והלייף סטייל הישראלית Ginger מציגה העונה שלל דגמים שחורים בעלי עלי כותרת זהובים שהיו מצליחים להעלות דמות נוסטלגיה מעיניה של כל סבתא רוסייה.



מימין: מתוך עמוד הפייסבוק של Lara Rosnovsky





מתוך סניף Ginger 




אז החורף שלנו אמנם רטוב וקצר, אבל אפשר לפחות לנצל את הלילות הקרירים כדי להכין לעצמינו תה ב"סמובר" רוסי, לפתוח עותק מאובק של "מלחמה ושלום" ולהתענג על מיטב הטרנדים החמים של העונה הלקוחים היישר מהפולקלור הרוסי הנושן .












                                         

3 תגובות:

  1. אני כל כך אוהבת לקרוא אותך. תודה!!!

    השבמחק
  2. תודה על הסקירה ההיסטורית המרתקת, ועל כל היופי הזה

    השבמחק
  3. נהדרת,כתיבה שובה ומרתקת

    השבמחק