Carmen" By Prosper Merimee".
לקראת הנסיעה האחרונה שלנו לברצלונה, החלטתי לספוג קצת תרבות ספרדית וממש במקרה בחנות ספרים (רוסית!!) קטנה בעין-הוד מצאתי עותק בתרגום עברי של הנובלה המפורסמת "כרמן" מאת מרימה. ועוד יותר במקרה, ממש כשחזרנו מטיול בארצם של דאלי, פיקאסו וגאודי- הועלתה במצדה האופרה "כרמן" שנכתבה שנים לאחר מכן על-ידי המלחין הצרפתי Bizet. אז אחרי שהכוכבים והקוסמוס התארגנו בצורה כזו, דמותה של הצוענייה הספרדייה עם ידיה על מותניה, מחוך הדוק לגופה, וחצאית מתנפנפת בין קרסוליה לא עזבו אותי והייתי חייבת לכתוב פוסט- ודווקא על אופנה מכל הדברים!
תמונה 1: זמרת האופרה אנה קטרינה אנטונצ'י בתפקיד כרמן באופרה של קובנט גארדן
She was wearing a very short skirt, below which were her white silk stockings, and her dainty red shoes were clearly seen. She had thrown her shawl back to show her shoulders, and a great bunch of acacia flowers was thrust into her corset. She had another flower in the corner of her mouth, and she walked along, swaying her hips-- Carmen by Prosper Merimee --
השחקנית הספרדייה פאז ווגה בתפקיד "כרמן" בסרטו של ויצ'נטה אראנדה (2003)
Her eyes were magnificent and large. Her lips, a little full, but beautifully shaped, revealed a set of teeth as white as newly skinned almonds. Her hair was black, with blue lights on it like a raven's wing, long and glossy-- Carmen by Prosper Merimee --
מרימה הבורגני המשכיל, כתב את הנובלה לאחר ששב ממסעותיו בספרד. כיאה לבורגני אירופאי שחי באמצע המאה ה-19, מרימה פחד מפני אותם צוענים שנדדו ברחבי היבשת והתקיימו בשולי החברה ככייסים ורוצחים בשעת לילה; ופחד זה התבטא יותר מכל בדמוניזציה שעשה לדמותה של כרמן שאותה תאר כגנבת, זונה ואפילו מעלה באוב. אבל מאחורי תיאור אפל זה הסתתר פחד עמוק אף יותר מסתם פוביה חברתית –הפחד הדתי עתיק-היומין מפני אישה שחיה בתוך תת-תרבות שלא הכירה בדיכוי המיני של החברה האירופאית השמרנית- פחד שבסופו של דבר הוביל את הסופר להרוג את דמותה של כרמן בסוף הרומן הנושא את שמה. אבל גם בסצנה בו רוצח החייל דון חוזה את אהובתו בהתקף קנאה דומה כי רוחה חסרת המעצורים של כרמן גוברת גם על המוות עצמו.
I could lie to you so easily, but I just can’t be bothered. You’re my Gypsy man and as such, you can kill your woman; but Carmen will always be free. "Romany" (Gypsy wife) she was born and "Romany" she will die.-- Carmen by Prosper Merimee --
גם היום, נתקלים תיירים רבים באותם צוענים הנודדים ברחבי אירופה- בין אם בתחנות הרכבת התחתית או במרכזי התיירות ההומים. אך מעט יודעים כי הצוענים, בני עמה של כרמן המיתולוגית, הם מקור ההשראה למילה "בוהו" שהפכה למושג בסיס בעולם האופנה של ימינו. המילה "בוהו" היא למעשה קיצור של המילה "בוהמיין"- הכינוי שקיבלו הצוענים בצרפת במהלך המאות ה-18 וה-19 משום שהיסטוריונים האמינו שמוצאו של עם נודד זה הוא מבוהמיה (צ'כיה של היום). במרוצת הזמן, בשל העובדה שהצוענים התפרנסו ביום משירה, ריקוד וניחוש בקלפים ברחובות הערים (ובחשכת הלילה עסקו לפרנסתם בכל סוג פשע אפשרי), הפכה המילה "בוהמה" לכינוי כללי לכל מי שעסק באומנות וביצירה, וסגנון לבושן של הנשים הצועניות- הצעיפים הצבעוניים, התכשיטים האוריינטליים, והשמלות בעלות החצאיות הרחבות- הפך למקור השראה עבור כל מי שרצה להימנות עם קבוצות שוליים של אמנים ואידיאליסטים.
סגנון זה שזכה במהלך המאה ה-20 לכינוי "בוהו-שיק" ("שיק בוהמייני") אומץ במיוחד על-ידי ילדי הפרחים של שנות ה-60 ונקרא במשך כמה עשורים "היפי שיק". סגנון זה, דיבר ישירות לליבם של ילדי הפרחים שביקשו להפריד את עצמם מהחברה הממוסדת, ממש כמו הצוענים בזמנם ולאמץ חזות מיסטית ומסתורית.
1960s Boho-Chic : ילדי הפרחים של שנות ה-60 מאמצים את המראה הבוהמי של הצוענים.
בשנים האחרונות חזר סגנון זה למרכז עולם האופנה והוא מככב בזירת האופנה המקומית שלנו מדי קיץ, כבר כמה שנים, בייחוד בזכות העובדה שאין כמו בדי שיפון נשפכים ומטפחות בשיער בשביל להתמודד עם הקיץ הלח והמחניק במחוזותינו. מותג ישראלי אחד שחרט את אופנת ה"בוהו שיק" על דגלו היא רשת החנויות "העין השלישית". השנה הפציעה הרשת עם קולקציה שלמה של שמלות מקסי מכותנה נושמת, בדי פולאסטר קלילים, ובדי שיפון רומנטיים, השואבים השראה היישר מכרמן הצוענייה.
כרמן הישראלית של רשת "העין השלישית": שמלת שיפון מעויינים מתוך קמפיין קיץ 2012. צילום: איתן טל.
גם אני לא יכולתי להתאפק, וביום השני לטיול כשהגענו למרגלות מנזר עתיק בצפון העיר הייתי חייבת לתעד את עצמי במראה הצועני הפרטי שלי, וניסיתי לדמיין את כרמן מתגנבת באישון לילה לחומות המנזרים של סיביליה כשחצאיתה הרחבה נסחפת על-פני אבני המדרכות.
אני ליד דלת מנזר ספרדי עתיק, לבושה בשמלת "העין השלישית".
ואכן, לא היה קשה לדמיין את זה. כי למרות שהסיפור מתרחש בסיבילה ולא בברצלונה, עקבותיהן של הצועניות המפתות, שהפכו לסמלה של המדינה בעיני תיירים מכל העולם, עדיין מצויים בכל מקום. כל מי שיטייל ברחובותיה של בירת קטלוניה שוקקת החיים, ברצלונה ייווכח במו עיניו שהאופנה המקומית היא שילוב של בוטיקים קטנים המוכרים שאלים סרוגים, חצאיות בסגנון "בוהו שיק" וכובעים רחבי שוליים; עם דוכני עתיקות המציעים שלל תכשיטים במראה ים-תיכוני לתיירים; וחנויות אופנה עילית המתמחים במיטב הסגנונות האלגנטיים- כאשר גולת הכותרת היא חנות הדגל של המעצבת הספרדייה ודוגמנית העבר קארולינה הררה, הממוקמת במרכז שדרת גראסיה היוקרתית.
בוטיק "בוהו-שיק" קטן שמצאתי באחת הסמטאות הצדדיות (שם נפרדתי מתקציב האוכל שלי ליומיים...בוהמי, בוהמי אבל לא לקבצנים...)
Valentino in Barcelona- The mother ship was calling me home!!!
תכשיטים אוריינטליים בדוכני שוק לתיירים בטיילת.
אולם בין אם בוחרים לנדוד לסמטאות הצרות או לרוקן את הארנקים בחנויות המעצבים המרהיבות, לא ניתן להתעלם מהעובדה ששניהם מאופיינים בצבעוניות בוהקת שכה ייחודית לאזור הים התיכון.
סימפוניה של צבעים: הצבעוניות הזו כה שימחה את לבבי עד שהתיק הכחול והמתוק נסע איתי הביתה במזוודה...
גם הנשים ברחובות ברצלונה עושות שימוש אומנותי ומעניין בצבעוניות הרבה השוטפת את העיר, והן משלבות אותה בלבושן שנע גם הוא בין כרמן הצוענייה לבין שיק אירופאי מובהק; בין הדפסים שבטיים לבין אורבאניות מודרנית.
הדפסים בוהמיינים בניחוח אפריקאי, בגזרה אירופאית מאופקת.
צבעי גלידה טעימים.
לוק אורבאני לתפארת (כולל הכלבלב)מתובל בכובע בוהמייני רחב שוליים
ואחרונה חביבה...ה"צוענייה של המאה ה-21": הפייבוריטית שלי- תיירת אסיאתית המשלבת הדפסים אפריקאים עם מראה פאנקי מגניב.
אכן, ברצלונה של היום היא קרנבל של צבעים וצורות שלא ניתן לגמוע מהם מספיק. והנשים שמאכלסות אותה הן מסתוריות בדיוק כמו הצועניות שחורות העיניים שתיאר הסופר הצרפתי באמצע המאה ה-19. אולם ניכר כי ה"כרמניות" של היום משלבות את שרידי הדמויות הספרדיות הקלאסיות עם צבעוניות עזה וקריצות ל"בוהו שיק", עם אלגנטיות אירופאית, ועם אלמנטים אורבאניים שכה מתאימים לערים ההומות של ימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה