בשבוע האחרון, ברביעי ליולי אמריקה חגגה את יום העצמאות שלה. אבל האם אתם יודעים שבתאריך זה חגגה גם ילדה אחת בת 9 שהשפיעה על עולם הספרות, האופנה והאומנות?? ילדה שנשארה בת 9 במשך 150 שנה. קראו לה אליס לידל והספר שכתב המורה הפרטי שלה בהשראתה נקרא Alice in Wonderland ("אליס בארץ הפלאות").
אליס הספרותית נולדה ב-1862 כאשר הילדה האנגלייה אליס לידל נסעה לפיקניק על שפת הנהר עם אביה- דיקן המתמטיקה באוקספורד- מר.הנרי לידל, אמה, שתי אחיותה, ואחד הסטודנטים של אביה. אותו סטודנט למתמטיקה ופיזיקה שימש גם כמורה הפרטי של אליס ואחיותיה,ואהב להמציא עבורן סיפורים. שמו היה צ'ארלס דודג'סון אבל לימים הוא יתפרסם בשם-העט שלו: לואיס קרול.
אליס לידל בגיל 7 בתמונה שצילם דודג'סון עצמו.
אליס- האיור המקורי של הספר, כפי שצויר על-ידי המאייר ג'ון טאניל
אליס של דיסני, מתוך הסרט המצוייר מ-1951. מותן צרה, ושיער צהוב- כנראה שגם כוכבניות מצויירות צריכות מייקאובר...
דודג'סון חיבב מאוד את האחיות לידל ואמן החלה לחשוש שחיבתו אליהן עוברת את הגבול, במיוחד לאור העובדה שהוא נהנה לצלם את הבנות בתלבושות קצת....פחות מתאימות לילדות אנגליות מבית טוב. חששות אלו הביאו לבסוף לריחוק של הבנות מדודג'סון ולמאה וחמישים שנה של רכילות על נטיות פדופיליות.
אליס לידל בתמונה שצילם צ'ארלס דודג'סון. בתמונה אליס לבושה כקבצנית קטנה...לא משהו שאמהות מאוד אוהבות לראות....
בין אם נכון הדבר או לא, דודג'סון הפגוע שפך את יגונו לתוך ספר ההמשך שנקרא Through the Looking Glass שבו הוא בעצם רומז לאליס (שהתבגרה בינתיים) להביט במראה ולהבין שהיא כבר לא הילדה התמימה שהייתה (לפחות לא בעיניו). ובאותה האמא שלקחה ממנו את שמחת הנעורים, הוא התנקם בכך שכתב בהשראתה את דמות הג'אברוואקי המפלצתי.
Mrs. Liddell???
Beware the Jabberwock, my son
The jaws that bite, the claws that catch!
Beware the Jubjub bird, and shun
The frumious Bandersnatch!
בערוב ימיה, לאחר מות בעלה, נסעה אליס לידל-הארגריבס לאמריקה כדי להרצות על הספר המפורסם שנכתב בהשראתה ולמכור את העותק המקורי שהיה בידיה למו"לים אמריקאים, כניסיון נואש לתחזק את בייתה ולממן את מחייתה.
Alice Liddell Hargreaves. 1926
אליס לידל הארגריבס עברה מן העולם ונשכחה, אבל Alice הספרותית של לואיס קארול וכל שאר היצורים פרי המצאתו של מוחו רווי הנוסחאות הפיסקליות, השאלות הקיומיות, ויש האומרים גם האופיום, ממשיכים גם היום- 150 שנה לאחר כתיבת הספר- להשפיע על עולם התרבות האופנה והאומנות.
השפעות על עולם האומנות
כבר מקריאה ראשונה יכול כל קורא לזהות שלמרות שהספר עצמו נועד לילדים, לא חסרים בו מוטיבים פסיכודאליים שכמותם גם הביטלס לא הצליחו לכתוב אחרי שנים של עישון חשיש באשרם בהודו: אליס נופלת לתוך מנהרה מלאת צבעים וצורות, מתיידדת עם זחל סטלן שמעשן מקטרת, מטיילת על לוח שחמט ענק, מדברת עם חתול שנעלם מול עיניה מלבד חיוכו הזחוח (השם "חתול צ'שייר נכתב בהשראת מחוז צ'שייר שם נולד וגדל לואיס קרול),וכמובן משנה את גודלה כל כמה דקות בעזרת פטריות חשודות מאוד...
אפילו המאייר המקורי השכיל להבין את כמה מעוותות הדמויות בעולמה הדמיוני של אליס וצייר אותן עם ראשים גדולים מדי לשאר גופם ומבט מופרע משהו על פניהם.
הדבר בולט במיוחד באיור ה"כובען" המטורף. לואיס קרול העניק לדמות זו את המוניטין המפוקפק שלה על סמך הכובענים של אותם אותם ימים, שהיו מייצרים מגבעות לבד לאדונים האנגלים ויושבים ימים על גבי לילות בחדרים קטנים כשהם שואפים את תמיסת העופרת שהוכנסה לתוך הלבד כדי להקשיח את החומר.... מתכון מהיר לפגיעה מוחית והזיות שמהם סבלו כובענים רבים באנגליה ויקטוריאנית!
קשה לדמיין שזו דמות שנועדה לילדים- "הכבען המטורף". איור מקורי מאת ג'ון טאניל.
בשנים האחרונות צצות יותר ויותר יצירות אומנות שמשתמשות בסיפור המטורף הזה כדי להעביר מסר של פסיכולוגיה מעוותת וחיטוט נואש בנפש האדם הפתלתלה.
אומנות פסיכודאלית בהשראת Alice in Wonderland
ואם בפסיכודליה עסקינן- לא ניתן להתעלם מסנדק הפסיכוזה ומפקד צבא הטרלאלאלה- הבמאי טים ברטון, שנתן אינטרפרטציה אפלה וגותית משלו לסיפור בסרט Alice in Wonderland שיצא בשנת 2010. האפקטים הממוחשבים ששולבו בסרט גרמו לתפאורה להראות כמו ציור של סלבדור דאלי והאיפור הגותי המוגזם תרם לנאמנות היצירתית של הסרט לאיורים המקוריים והמטרידים כמעה של טאניל. אפילו הנטייה של טאניל לצייר דמויות בעלות ראשים גדולים ממידותיהן הבליחה בסרט בדמות המלכה שגילמה הלנה בונהם קרטר.
והאם אני באמת צריכה להסביר משהו לגבי ה"כובען" של ג'וני דפ....??
"אליס בארץ הפלאות" של טים ברטון, 2010- חגיגה של הזיות
גם האפלוליות הגותית הניתזת לכל עבר בסרטו של ברטון אינה מקרית. לואיס קארול חי באנגליה של סוף המאה ה-19, בתקופה שבה המהפכה התעשייתית הפכה את חייהם של רבים לבלתי-נסבלים, והטכנולוגיה המתפתחת הביאה רבים לאבד אמון בדת ולפנות למיסטיקה כמעוז למרירות והנואשות שאפיינו את התקופה. חוגים רבים של אינטלקטואלים ובוהמיינים החלו לובשים שחור ומשתעשעים בתורת הנסתר,ומשוררים בני התקופה כגון אדגר אלן פו ו-וויליאם באטלר ייטס שילבו את התחושה האפלה והמסתורית הזו בשיריהם.
אווירה זו של סוף התקופה הויקטוריאנית היא ההשפעה העיקרית על התנועה האומנותית והאופנתית שרבים קוראית לה "גותית", ואליס התמימה והקטנה שבסך הכל רצתה לרדוף אחרי ארנב מדבר מיוצגת עד היום ביצירות בעלות נופח גותי ואפל.
אליס-אייקון אומנות גותית
ההשפעה הגותית של הסיפור קיבלה אפילו מטמורפוזה בדמות משחק מחשב! ב-6 לאוקטובר 2000 יצא לחנויות בארה"ב משחק המחשב Alice . המשחק, פרי יצירתו של המתכנת אמריקאן (כן...זה השם הפרטי שלו) ג'יימס מק'גי מגולל את סיפורה של אליס שמתייתמת מהוריה לאחר שביתם נשרף ומאבדת את שפיותה. היא נשלחת למוסד לחולי נפש, שתפאורתו הויקטוריאנית להחריד רק מוסיפה לשריטה המדממת שלה, והמשחק מתמקד במסעה חזרה לארץ הפלאות שהפכה למקום אימתני וסוריאליסטי ברמות מעוררות חלחלה בעקבות נבחי נפשה החולנית.
ב 2010 בעקבות גל ההצלחה של סרטו של ברטון, הוציא מק'גי משחק המשך ששזכה לשם החולני במיוחד "Alice:The Madness Return".
תמונה מתוך משחק המחשב Alice של אמריקאן ג'יימס מק'גי אכן צפויות לכם שעות של פאן בריא וחינוכי עם הילדים...
השפעות על עולם האופנה
סגנון הילדה הויקטוריאנית של אליס מהווה השראה אופנתית לז'אנרים שונים בעולם האופנה מזה שנים. מי שהשכילו לעשות את השימוש הקיצוני ביותר במראה ילדותי זה המתאפיין בבדי טול, חצאיות מלמלה נפוחות, נעלי בובה וסרטים גדולים בשיער, הן נערות רובע ההארג'וקו ביפן. רובע ההארג'וקו הפך מאז מלחמת העולם השנייה הפך לאבן שואבת לבני נוער המוקסמים מתרבות המערב, ונערות רבות הלבושות בסגנון המכונה "לוליטה" מבליחות שם מכל פינה לנגד עיניהם הנדהמות של התיירים.
אילוסטרציה יפנית של אליס
נערות ההאראג'וקו ביפן
סטימפאנק במייטבו- כובע צילינדר מתוך אתר המותג Clockwork Couture
הקסם הויקטוריאני של אליס לא נעלם גם מעיני אנשי תעשיית האופנה וב 2010 פרסמה צלמת הרוקנרול של המגזין Rolling Stone אנני ליבוביץ' (אייקון בפני עצמה)- מי שנודעה בצילומים של אגדות רוק כמו ג'ים מוריסון וג'ון לנון- סדרה של צילומים שנקראה A Year of a Million Dreams ("שנה של מליון חלומות"). בסדרת תמונות זו היא תיעדה את מיטב הכוכבים של ימינו מגלמים דמויות מתוך סרטי אגדה של דיסני. ליבוביץ' המשיכה את סדרת התמונות הזו עם סדרת תמונות אופנתיות במיוחד למגזין Vogue בהן ניראת הסופר-מודל הרוסייה נטלייה ולודיאבנה בדמותה של אליס, כאשר את כל שאר הדמויות המטורללות של ארץ הפלאות מגלמים מעצבים וצלמים נודעים מעולם האופנה (מסר סמוי מישהו....?)
ובתפקיד מלכת הלבבות האכזרית- המעצב ג'ון גליאנו. בחירה הגיונית בהתחשב בעובדה שהוא סוג של מלכה מרשעת בפני עצמו.....
השחקנית קלואי סאבינייה במסיבת תה משל עצמה: מתוך צילומים למגזין "הארפאז באזאר" הרוסי. 2003
אבל אין ספק שמי שלקחה את הספר הנצחי בצורה המילולית ביותר היא המעצבת הניו-יורקית האקסצנטרית בטסי ג'ונסון. ג'ונסון בת ה-69 שידועה בחיבתה לגלגלונים על המסלול וצבעי ניאון, הגישה לפני חודש לרשויות המס בארה"ב בקשה להגנה מפני נושים בארה"ב (Chapter 11). אבל לפני שהבעיות הכלכליות החלו להעיב על היצירתיות שלה, היא נתנה דרור לצד הילדותי שלה, וב 2010 (גם היא בעקבות הסרט של ברטון) הוציא קולקציה שלמה לה היא קראה THe Tea Party. הקולקציה כולה כאילו נלקחה מתוך ארונה של אליס בארץ הפלאות, ובתצוגות שלה פיזזו על המסלול דוגמניות בשמלות מלמלה עם שרוולים נפוחים וסרטי טול בשיער.
מתוך הקולקציה The Tea Party מאת Bestsey Johnson
מתוך תצוגת אביב-קיץ של בטסי ג'ונסון 2010: רוחה של אליס מרחפת על פני המסלול
אפילו בהשקת הקולקציה שלה בחנות בסיאטל באותה השנה: רקדניות בבגדי הקולקציה רקדו בחלון הראווה, ובפנים הוגשו למבקרים מגשים של קאפקייקס צבעוניים כיאה למסיבת תה ילדותית.
כנראה שגם היום וגם בעוד 150 שנה, עולם האופנה, האומנות והספרות ימשיך ויתפתח בהתאם לרוח הטכנולוגיה והאינסטנט שבו אנו חיים. אבל גם אם הספרות תסתכם בפוסטים של 200 תווים, הצילום יהפוך לאסופה של אפקטים בפוטו-שופ והקולנוע יקבל עוד מימד עד שנוכל להריח את הבל פיו של השחקן- יש לי תחושה שגם אז יסגדו כולם לילדה אחת שאכלה פטרייה אחת יותר מדי...
