לנשים בתנ"ך , כידוע, אין ממש מקום של כבוד. כך קרה שהאישה הכי חשובה בסיפור חג הפסח לא מוזכרת אפילו בשמה הפרטי וכמעט כלום אינו ידוע על תולדות חייה. ההיסטוריה זוכרת אותה רק בהיותה "הבת של" ולכן אנו זוכרים אותה בשם "בת פרעה". והרי מדובר בנסיכה אצילה שלא רק מאמצת לחיקה ילד עזוב וזר, אלא מודעת למוצאו העברי ובכך בעצם מפרה את פקודתו של אביה הפרעה הכל יכול. בלעדיה סיפורו של משה לא היה מתקיים, ויתכן שכל סיפור יציאת מצרים לא היה מסופר מעולם. משום כך, חוקרי מקרא והיסטוריונים ניסו להתחקות אחר זהותה האמיתית: חלקם טוענים ששמה האמיתי היה מירינה או מרסיס, וחוקרי מקרא אף מצאו כי בספר "דברי הימים" נזכר שמה כ"בתיה". אולם לא ברור האם זה עברות של השם הקדום "ביתיה" או כינוי שהעניקה לה ההיסטוריה העברית העתיקה כסמל להיותה בת של כבוד לה'.
לצערנו, כמו נשים גדולות ומהותיות אחרות במהלך ההיסטוריה האנושית, גם בת פרעה נפלה לאלמוניות, והמלכות המצריות הבולטות שההיסטוריה המודרנית כן מכירה חיו כנראה במרחק של כאלף שנים ממנה ואלו הן- נפרטיטי היפה וקליאופטרה החושנית. קליאופטרה שנולדה כנראה בשנת 70 לפניה"ס לשושלת תלמי המוקדונית, זכתה לתהילת עולם פחות בשל היותה פילוסופית ופוליטיקאית מחוננת, ויותר בשל פרשיות האהבים שלה עם השליטים הרומיים של אותם ימים יוליוס קיסר ומארקוס אנטוניוס, ובעיקר בזכות ההתלהבות שגילה המחזאי האנגלי הנודע בן המאה ה-16, וויליאם שייקספיר, לרומאנים החושניים הללו ולדימוי האישה הסקסית והמפתה שההיסטוריה הדביקה לה בגינם.
דימויה של קליאופטרה בעיני העולם המערבי- ציור מאת הצייר הצרפתי ז'אן-לאון ז'רום (Jean-Léon Gérôme ) משנת 1866.
מעניין לדמיין מה הייתה המלכה המצרית הקדומה חושבת לו הייתה יודעת שכמעט אלפיים שנה אחרי מותה, היא עתידה להפוך לא רק לסמל של פנטזיות מערביות על אהבה אקזוטית אלא גם גם לאייקון של אופנה וסטייל, והכל בזכות ארכיאולוג בריטי אחד בשם הווארד קרטר.
ב-1922 גילה קרטר את קברו החבוי של המלך הפרעוני תות-אנך-אמון משושלת הפרעונים ה-18, ומבלי להתכוון גרם לתחיית התרבות הפרעונית בקרב עולם הבידור והקולנוע שזה עתה נולד וחיפש לעצמו השראה שתמשוך את הקהל הסקרן. העניין המחודש בפרעונים העתיקים התאים בדיוק לנשים של שנות ה-20 שלראשונה בהיסטוריה השתלבו בשוק העבודה הגברי- בזכות מלחמת העולם הראשונה, זכו בזכות הבחירה (בארה"ב) והחלו לחפש דמות נשית חזקה וסקסית להתחקות אחריה. קליאופטרה המצרית הייתה האייקון המושלם של הרגע ו"שיגעון קליאופטרה" נולד:
סגנון הפרעונים הפך לטרנד החם ביותר של עולם הבידור החדש של שנות ה-20
את סגנון הלבוש של הפרעונים אפשר לאבחן בערך מהשנים 1400 לפניה"ס ועד ימיה של קליאופטרה. לעומת האיכרים בשדות והעבדים, המצרים האצילים הבדילו את עצמם ע"י לבישת פאות שחורות מעוטרות בתכשיטי זהב, ופסים של פחם שחור מעורבב בשמן שהדגישו את עיניהם ותווי פניהם (ה"איי-ליינר" הראשון בהיסטוריה, אם תרצו). הפרעונים הקדומים סגדו לגוף האנושי, ולכן נשים אצילות לבשו שמלות מפשתן דק שהתהדק סביב הגוף. הבגד הצמוד שנקרא "קאלאסירי" (Kalasiri) חשף את הגוף עד כדי כך שברוב המקרים החזה הנשי כוסה רק ע"י שתי רצועות בד מעוטרות זהב ולעיתים אף נותר חשוף כליל.
כשאנחנו מנסים לדמיין את השמלות של קליאופטרה, הדימוי הראשון שעולה בדמיוננו הוא שמלת זהב שכולנו התהדרנו בה בפורים בנקודה זו או אחרת בחיים. למעשה, המצרים הקדומים לא ידעו לטוות חוטים זהובים בבגדים, והם הרבו ללבוש בגדים בצבעים כחולים ואדומים שסימלו את האלים שלהם. היה אמנם דגש על תכשיטי זהב, אך הצבע הקרוב ביותר לזהב שהפרעונים התהדרו בו היה צהוב שסימל את העושר של הזהב.
כאמור, סגנון הלבוש החושני הזה, התאים בול לנשים המשוחררות של עידן הג'ז העליז, ואלילות הקולנוע האילם כגון לואיז ברוקס ות'דה בארה מיהרו לגזוז את מחלפותיהן הארוכות לתסרוקת קארה קצרה ("תסרוקת קליאופטרה"). ת'דה בארה אף גילמה את דמותה של קליאופטרה בסרט אילם משנת 1917, בו הופיעה לתדהמת הצופים של תחילת המאה בחזה כמעט חשוף.
לואיז ברוקס ב"קארה קליאופטרה"
הקליאופטרה של ת'דה בארה מזעזעת את הצופים. 1917.
התהפוכות הפוליטיות של שנות ה-30 ומלחמת העולם השנייה הרגיעו את פרץ החושניות הזה, ועולם הבידור עבר למודלים קלאסיים ונאיבים יותר של נשיות ומיניות. יעברו עוד שלושים שנה עד שבשנת 1963 תגיח דמותה של קליאופטרה שוב על המסך, והפעם בגילומה של האגדה ההוליוודית המהפנטת בפני עצמה- אליזבת טיילור. הסרט צולם ברומא ומיטב מעצבי אופנת העילית של עיר האופנה גויסו כדי להפוך את אייקון הסטייל מהעולם הקדום למושא הערצה של נשות שנות ה-60. התשוקה של הפרעונים לזהב התבטאה היטב בשמלות של טיילור, שגזרתן חובקת הקימורים ובעלת השרוולים הרחבים נראתה אמנם הרבה יותר כמו אופנת המועדנים של הסיסקטיז ופחות כמו עבודת דיוק היסטורית, אך המראה של אליזבת טיילור נוטפת זהב בשמלה שהמחשוף שלה חיקה עד כמה שאפשר את גזרת ה"קאלאסירי" הפרעונית נחקק בתודעה הקולנועית לדורות והפך לאחד המראות האייקונים של הקולנוע והאופנה של המאה ה-20.
אליזבת טיילור מחזירה לתחייה את דמותה של קליאופטרה בשמלת זהב בעיצובה של מעצבת התלבושות ההוליוודית רני קונלי בשיתוף עם מעצב העילית האיטלקי ויטוריו נינו. 1963
מסתבר שהאיטלקים, אז וגם היום, עדיין סוגדים לאישה שהורידה שני מצביעים רומים דגולים על ברכיהם. שכן כמו מעצבי השמלות שיצרו את המראות האייקוניים של אליזבת טיילור ב 1963, כך גם ב-2016 הציג בית האופנה האיטלקי ולנטינו בקולקציית אביב/קיץ שלהם שמלות ותכשיטים במראה אתני, שמעלה דימויים של אלות רומיות, יווניות ומצריות מהעולם העתיק.
קולקציית אביב/קיץ 2016 של וולנטינו במראה אלות רומיות, יווניות ומצריות.
כמובן שאי-אפשר לדבר על מלכות כוחניות וחושניות או אלות מהעולם העתיק מבלי לדבר על האישה שנחשבת לאלילה בעיני עולם הבידור של ימינו- הלא היא ביונסה. ביונסה שמרבה לתחזק את דמות האלה המודרנית בעזרת שמלות זהובות ארוכות ועיטורי ראש המזכירים הילה , עשתה הומאז' לסגנון הפרעונים של שנות ה-20 כשהגיעה בחודש האחרון לנשף ה"אומנות הלבישה" בלוס אנג'לס, כשהיא לבושה בשמלת זהב המסתירה טפח וחושפת כל דבר אחד. העגילים הזהובים הגדולים שענדה הזכירו את מבנה הפירמידות במצרים, העיניים המודגשות עוררו השוואה לצבע העיניים של הפרעונים, ושמלת הזהב עם הפסים הגיאומטריים דמתה מאוד לסגנון הארט- דקו המזוהה עם שנות ה-20 והאינטרפרטציה של כוכבות הקולנוע האילם ל"אופנת קליאופטרה".
כך יוצרים מלכה אייקונית- ביונסה במראה קליאופטרה עם אלמנטים משנות ה-20. מתוך נשף ה Wearable Art Gala בלוס אנג'לס
הסגנון המצרי באופנה- מתוך מגזין אופנה צרפתי משנות ה-20
אז בליל הסדר המתקרב מדוע שלא נזנח את השמלות הלבנות המסורתיות עם הפרחים והתחרות, ונזכיר לעולם את בת פרעה שיצרה עבורנו את סיפור יציאת מצריים ואת המלכות והאלות המצריות שבאו בעקבותיה, ע"י לבישת שמלה עם עיטורי זהב, קווים גיאומטריים בהשפעת שנות ה-20, תכשיטים גדולים ובולטים ואפילו הדפסים הלקוחים מהתרבות הפרעונית? זה בטוח ישאיר את הדודות החטטניות ללא מילים.
שמלה בעלת הדפסים של סמלי הפרעונים ממצרים . קולקציית סתיו/חורף של בית האופנה הצרפתי Givency 2016
חיעהכעבס
