האופנה הרצחנית של מלכות היסטוריות

אם יש משהו שאני אוהבת זה להתחקות אחר מלכות לאורך ההיסטוריה, ובעיקר אחר ה fashion statements שלהן. כך למשל, בפוסט שכתבתי השנה עבור הבלוג "פרנקופילים אנונימיים" סיפרתי אודות מהפכות האופנה המרעישות של מארי אנטואנט. אבל תאמינו או לא, ההיסטוריה ידעה גם מלכות שעצרו לחשוב על צבע השמלה שלהן אפילו בפני המוות המתקרב. 


ב-19 במאי 1536, הוצאה להורג בעריפת ראש אן בולין בת ה-35, מי שהייתה אשתו השנייה של הבעל הגרוע ביותר בהיסטוריה- הנרי השמיני מלך אנגליה. אן הוצאה להורג באשמת ניאוף, אבל ידעה היטב שההאשמה הזו היא רק תירוץ כדי להעלים אותה מחייו של המלך, פשוט משום שכמו קודמתה- המלכה קתרין מאראגון- היא לא הצליחה ללדת למלך בן זכר. גירושים היו עולים למלך כסף בחלוקת רכוש והרבה ניירת מרגיזה. אך אם המלכה מתה, כל הרכוש שצברה וירשה ממשפחתה היה עובר לבעלה המלך, מה שהפך את המוות שלה לפשוט וכדאי יותר עבורו. וכך, באותו בוקר עלתה אן בולין לגרדום כשהיא לבושה בברדס בצורת משולש, גלימה מעוטרת פרוות סמור וחצאית בצבע ארגמן. ואם אתם חושבים שזה היה כך רק משום שאלה הבגדים היחידים שהיא הספיקה לארוז באותו יום שהואשמה בבגידה ונשלחה לכלא (ה"לונדון טאוואר"), אתם ממש לא מכירים את האישה שסונטות נכתבו לכבוד האופן שבו לבשה שרוולים ירוקים:

אן בולין שגדלה והתחנכה בחצר המלוכה הצרפתי, הביאה איתה לאנגליה את מיטב האופנה הצרפתית. כך שבעוד נשות החצר האנגליות כיסו את ראשן בברדסים כבדים ומשולשים, אן הסקסית העדיפה לחשוף את שיערה בעזרת ברדס קטן ועגול, משוך לאחור.

אן בולין. If you got it, flaunt it

ביום הוצאתה להורג, התהדרה אן בברדס המשולש המסורתי כדי לגרום להמון לשכוח את ההשפעות הצרפתיות שהביאה איתה לארמון האנגלי, וכרמז לכך שהיא תמיד הייתה נאמנה לאנגליה ולראש השלטון והכנסייה האנגלית- המלך. גם פרוות הסמור שקישטה את גלימתה לא הייתה מקרית, כי אם סמל לכך שהיא שייכת למעמד האריסטורקטי שיכול היה להרשות לעצמו פרוות יקרות כאלה. בעצם לבישת הפרווה היא הראתה אצבע משולשת ענקית לכל חברי מועצת המלך שגזרו עליה עונש מוות, כאילו אומרת: "אתם הורגים מלכה כחולת דם בפרווה ממש שיקית, מאת'ר פאקרס!" ולזה אני קוראת- לעזוב בסטייל.

נטלי פורטמן מגלמת את אן בולין ביום מותה, בסרט "בת בולין האחרת". למות על האאוטפיט!

אפילו חצאית הארגמן הייתה מהלך מכוון, שכן על-פי הדת האנגליקנית, שאותה עזרה אן למלך לייסד בזמן שהם התנתקו מהכנסייה הקתולית, ארגמן היה צבע לבושם של הקדושים המעונים (ה"מרטירים"). על-ידי בחירה בצבע הזה, אן הבהירה לכולם שהיא יודעת היטב שהיא חפה מפשע ושהעוול שנעשה לה יהפוך אותה לקדושה מעונה בדפי ההיסטוריה. ובכן, אן לא באמת הפכה לקדושה בתולדות הכנסייה האנגליקנית, אבל ההיסטוריה זוכרת אותה בתור אישה חושנית, שאפתנית ומבריקה, שגרמה למלך אנגליה לשנות את דתו, להתגרש מאשתו הראשונה ולהתכחש לאלוהיו. לא רע בשביל פרוות סמור וברדס משולש!

אם אתם סקרנים לקרוא עוד אודות סגנון הלבוש הפרובוקטיבי שאן אימצה במהלך חייה, ושאותו גם הורישה לבתה- אליזבת הראשונה, אתם מוזמנים לעיין בכתבה ישנה שלי למגזין "מגפון" בנושא השפעת המלכות ההיסטוריות על תצוגות האופנה היום.

בהפרש של מאתיים שנה מאן בולין, ובמרחק חצי יבשת מזרחה, מלכה אחרת עצרה לרגע לסדר את התסרוקת לפני שארגנה הפיכה צבאית והוציאה את בעלה להורג. קראו לה קתרינה הגדולה, שליטת האימפריה הרוסית.

קתרינה בצעירותה, כשעוד לא הייתה כל-כך גדולה

קתרינה נולדה בשם סופיה בנסיכות פולנית קטנה בשם אנהאלט-זרבסט. ממש כמו מקבילתה הצרפתית- מארי אנטואנט, גם סופיה הקטנה הגיעה לעיר הגדולה והנוצצת מפרובינציה פרוסית קטנה כשהייתה טינאייג'רית תמימה בת חמש-עשרה, כדי להינשא לגבר אינפנטיל שהתעניין יותר במשחקי קופסה מאשר באשתו. רק שבמקרה של קתרינה, היא לא הגיעה לארמון מתורבת ואופנתי כמו ווראסי, אלא לארמון המלוכה הרוסי בסנט-פטרסבורג, ששרץ חיילים שתיינים ומקללים והרבה וודקה. 

לא לקח לנסיכה החכמה הרבה זמן כדי להבין שהישועה לא תבוא לה מבעלה הילדותי- פטר השלישי, ולכן היא המירה את דתה מהזרם הלותרני לזרם האורתודוכסי-פרובוסלאבי שהונהג ברוסיה, וזאת על-מנת להתחנף לדודתו של בעלה- הקייסרית השולטת יליזבטה. היא אפילו קראה לעצמה קתרינה על-שם אמה המנוחה של הקייסרית. תחשבו על זה בפעם הבאה שתביאו לחמותכם רק קערת סלט לחגים!

אולם לצערה הרב של קתרינה, הקייסרית יליזבטה מתה בחג המולד של שנת 1761, ושנה לאחר-מכן הוכתר בעלה של קתרינה לצאר של האימפריה הרוסית כולה. פטר השלישי ראה בזאת הזדמנות מצויינת להיפטר מאשתו, שהייתה משכילה ממנו בהרבה וגם התחבבה על אנשי החצר הרבה יותר ממנו. ביוני 1762 הוא גירש אותה לארמון פטרהוף שמחוץ לעיר ותכנן לשלוח אותה לאיזה מנזר לשארית חייה. למזלה של קתרינה שלנו, היא ניחנה ביצר מיני בריא ביותר, ומעולם לא ממש נאלצה לחכות לבעלה שישעשע אותה במיטה או יעניק לה צאצאים. באותו זמן בדיוק, היא לקחה למיטתה, בצעד מחושב מאוד, את קצין גדוד התותחנים- הגנרל גרגורי אורלוב, שחוץ מהיותו גבר חסון היה גם מקושר לצמרת הצבא בזכות חמשת אחיו, שאיישו גם הם עמדות בכירות בצבא האימפריאלי. כן קוראים יקרים, קתרינה מצאה דרך מהנה מאוד להטות את צמרת הצבא לטובתה...

קתרינה הגדולה. הרוויחה את המלוכה ביושר!

קתרינה והאחים אורלוב רקחו מזימה להפיכה צבאית ולהכתרתה של קתרינה לצארינה הגדולה של כל רוסיה. וכך, ב-8 ביוני 1762, בארמון פטרהוף, העיר אותה אחד האחים לבית אורלוב לפנות בוקר, ואמר לה שהכל מוכן להפיכה הצבאית ושמחוץ לשערי הארמון מחכה לה כרכרה לקחת אותה בחזרה לארמון המלוכה בסנט-פטרסבורג. מה שרבים לא יודעים הוא, שבתוך הכרכרה חיכה לה בסבלנות אדון בשם מישל, שהיה לא אחר מאשר מעצב השיער האישי שלה, אותו היא הזמינה במיוחד מפאריז לכבוד האירוע! המלכה לעתיד ידעה שהיא עומדת לבצע הפיכה מול המון של רוסים אלימים, רעבים ושיכורים, ולמען הצלחת המשימה היא חייבת "לתת להם שואו". על כן, היא הסתערה על הארמון בסנט-פטרסבורג כשהיא לבושה במדים הירוקים של הצבא הרוסי ושערה מסודר ומפונפן למשעי.

קתרינה במדי הצבא הרוסי. Gotta love a girl in uniform!

קתרינה והאורלובים עשו אמבוש למלך המבולבל, איימו להוציאו אותו להורג, והכתירו את קתרינה במקום. מיד לאחר מכן, המלכה החדשה הגלתה את בעלה לאחד מהארמונות שלהם, שזה בערך כאילו שהיא שלחה אותו לחדר שלו לחשוב על מה שהוא עשה, ושם הוא נרצח חודש לאחר מכן בידי האורלוב הצעיר ביותר- אלכסיי. הרי למה לקחת מאהב אחד אם אפשר לצרף את כל האחים שלו לחגיגה...?

קתרינה הגדולה הביאה דמוקרטיה, השכלה ותרבות לרוסיה, שהייתה שקועה עד אז בחשכת ימי הביניים. אך בהיותה אישה, ההיסטוריה זכרה לה בעיקר את החרמנות המהוללת שלה. ומה כבר אפשר לומר על זה: הכל היה נכון... חוץ מהמיתוס בעניין הסוס כמובן...