בשבוע שעבר נפתחה במרכז הקונגרסים בחיפה תערוכה המציגה את עבודותיו של אמן הסוריאליזם הספרדי סלבאדור דאלי. פרסומי התערוכה העציבו אותו עוד יותר לנוכח העובדה שאני שוכבת בבית עם רגל פצועה במהלך חול המועד, בזמן שהמוני בית ישראל ממלאים את הכבישים על נשיהם ומנגליהם. אבל אז נזכרתי שכבר נפל בחלקי לראות את הדבר האמתי . אז החלטתי לכתוב על היום שבו ביקרנו אני ובעלי במוזיאון דאלי בספרד בשנה שעברה.
מוזיאון דאלי ממוקם בעיירה פיגרס (Figueres) שעל רצועת החוף קוסטה בראבה, במרחק של שעתיים נסיעה דרומית לברצלונה. מאחר ידענו שלא נוכל לחזור מחופשה מספרד מבלי לספוג קצת מהטירוף הייחודי של סלבאדור דאלי- האיש והשפם, ניצלנו יום ראשון שמשי לנסיעה של שעתיים ברכבת דרך עיירות ספרדיות קטנות בעלות גגות רעפים אדומים ושדות חיטה נמוכה. עד שלבסוף הגענו למוזיאון דאלי בפיגרס.
 |
| הגענו לפיגרס |
אבל שום דבר לא מכין את המבקר למוזיאון שנראה יותר כמו "בית הזיות" פסיכודאלי מכל דבר אחר, שכן כבר בכניסה למבנה הצבוע בחמר אדום, ניתן לראות שהמבנה כולו מכוסה בתבליטי זהב קטנים בצורת לחמניות אפויות ועל הגג מתנוססות ביצי ענק.
 |
| ביצים על הגג של מוזיאון דאלי. |
דאלי היה ידוע בחיבתו האובססיבית ללחם עד כדי כך שלא רק שקישט את המוזיאון בלחמניות זהב קטנות אלא גם פנה לאופה צרפתי ידוע, בזמן ביקורו בצרפת בשלהי שנות ה-40, וביקש ממנו לפסל לו חדר שינה מלא מרהיטי לחם מחוזקים בברזל- כולל מיטה ומנורת שנדלייר ענקית!!
"הלחם" כתב דאלי באוסף זיכרונותיו מ-1942, "הוא אחד הנושאים שמאז ומתמיד היוו אובססיה ופאטיש בעבודתי, ושלו תמיד נשארתי נאמן ". גם ביצי הענק על הגג הן נושא החוזר על עצמו בעבודתו של האמן ,שגדל במשפחה קתולית ושילדותו לוותה בסמל הביצה, המסמלת בנצרות את הרחם והלידה המחודשת. על כן הוא הרבה להשתמש בדימוי הביצה כסמל לתקווה ואהבה.
"Bread has always been one of the oldest fetishistic and obsessive subjects in my work, the one to
 |
| עושה חשק לארוחת בוקר. |
הפלאים והמוזרויות רק הלכו וגברו עם כניסתנו לחצר הפנימית של המוזיאון, ונוכחנו לראות שעל קירות החצר מתנוססים פסלוני זהב דמויי אדם ועל המרפסת ניצבים פסלים לבושים בחליפות צוללנים.
 |
| מייצגים סוריאליסטיים ופסלי זהב בחצר הפנימית |
 |
| וכמובן- צוללן על המרפסת |
דאלי, שהתחנך על ברכי אומנות הרנסאנס, הושפע מאוד מדמות האלה היוונית וונוס. ביצירותיו ניכר שהוא מרבה לשלב דמות זו עם רעיונות המודרניזם של שנות ה-20 כגון: מיקומו של האדם בעולם ותחושת ריקנות הקיום. שילוב ביזארי זה מתבטא במיצג המרכזי בחצר הפנימית, בו נראית דמותה של וונוס מברזל העומדת בתנוחה האופיינית לישו. אך במקום להעניק לה הילה דתית, דאלי העמיד אותה על שלדת מכונית שחלונה שבור ובתוכה יורדות טיפות גשם על ראשו של הנהג כמטאפורה למציאות הפוכה.
 |
| ונוס על מכונית |
דמותה של וונוס חוזרת על עצמה גם בפסל "ונוס עם מגירות" שפיסל ב- 1936, וגם בציור מאוחר יותר בו מופיעה אישתו גאלה דאלי בדמות וונוס של בוטיצ'לי המוקפת שחפים.
"ונוס עם מגירות"- סאלבדור דאלי, 1936
 |
| גאלה דאלי כוונוס |
נטייה לשימוש בסממנים דתיים בכיוון הביזאר התחילה אצל דאלי כבר בגיל צעיר כאשר הוריו לקחו אותו לבקר את קברו של אחיו שמת בטרם סלבאדור דאלי נולד. בסיום הביקור הצהיר הילד הרך בפני הוריו המבועתים שהוא מאמין כי הוא גלגולו החדש של אחיו המת. ואכן, שום דבר לא יכול לגרום למבקר במוזיאון להרגיש יותר קטן או חסר אונים אל מול כוחות עליונים כמו כניסה לחדר הסבה פנימי בו רגליים של אלים דורכות על התקרה. אם אי פעם הרגשתם שדורכים עליכם נסו להעביר כמה דקות מתחת לתקרה הזו...
דאלי שילב את סגנון הרנסאנס עם סגנון ה"קוביזם", שאותו למד אך ורק מהסתכלות במגזיני אומנות משנות ה-20. הרגע המכונן בחייו הגיע ב- 1926 כאשר הזדמן לו לבסוף לפגוש את אבי הזרם הקוביסטי- פאבלו פיקאסו בכבודו ובעצמו, ומשם הדרך לציור גוף אנושי שנראה כמו קופסת קרטון הייתה קצרה.
תפיסת האדם והטבע עפ"י דאלי
"אני מצייר תמונות שגורמות לי למות מאושר" כתב דאלי על ציוריו. "אני יוצר מתוך ניטרליות גמורה, כמעט מבלי לדאוג לתחום האסתטי".
"I am painting pictures which make me die for joy, I am creating with an absolute naturalness, without the slightest aesthetic concern, I am making things that inspire me with a profound emotion."
- Salvador Dalí: Dalí and Surrealism -
לי זה דווקא קצת הזכיר את "הייצור" מסדרת הקומיקס "ארבעת המופלאים"...
 |
| גם הוא סוג של קוביסט... |
ביציאה מאותו החדר מתנוססת יצירתו המפורסמת והסוריאליסטית ביותר: "התמדתו של זיכרון", או כמו שרובנו נוטים לקרוא לה: "השעונים הנוזלים". השעונים הנוזלים בציור מסמלים את התנגדות אומני המודרניזם לרעיון שהזמן הוא קבוע וליניארי... מעניין מה איינשטיין היה אומר?
"התמדתו של זיכרון"- סאלבדור דאלי, 1931
אולם ניכר שאת העבודות המתוחכמות יותר שלו הקדיש דאלי לאשתו גאלה. גאלה דאלי נולדה ב- 1884 בשם אלאנה איבאנובה דיאקובנה, בעיר קאזאן שבאימפריה הרוסית הצארית, וזכתה לכינוי "גאלה" על-ידי דאלי עצמו. השניים נישאו ב- 1934.
.jpg) |
| דמותה של גאלה בציורים סוריאליסטיים |
"גאלאתיה של הספירות"- סאלבדור דאלי, 1952
הייצוג המרהיב ביותר של דמותה של גאלה מופיע בציור המתנוסס בחלל המרכזי של המוזיאון. בציור נראית דמותה העירומה של גאלה מתבוננת מהחלון לעבר האופק. אולם כשמתרחקים כ-20 מטרים מהתמונה מתגלה דמותו של הנשיא האמריקאי אברהם לינקולן.
תמונה זו שצוירה ב-1977 נוצרה בטכניקה שנקראת "ליתוגרפיה" או "הדפס אבן". מדהים לחשוב שדאלי הגדיל לעשות שימוש בטכניקת צילום המבוססת על פיקסאלים.
אין ברצוני לפאר יתר על המידה את נשות העדה שלי, אבל מעניין לחשוב שגם דאלי וגם פיקאסו פיתחו את סגנון העבודה המוזר וייחודי ביותר שלהם לאחר שנישאו לנשים רוסיות. חומר למחשבה...והייתה עוד אישה אחת שוודאי הדירה שינה מעינו של דאלי- כוכבת הקולנוע האמריקאית משנות ה-20 מיי ווסט, לה הקדיש דאלי חדר שלם! הרהיטים בחדר- כולל הספה בצורת השפתיים והאח בצורת אף- יוצרים ביחד את פניה המפורסמות של ווסט.
+(1974).jpg)
חדר "מיי ווסט"- מייצג. סלבאדור דאלי, 1974
ואיך אפשר בלי הזווית היהודית: ב- 1968 בתערוכה שנקראה "עלייה: לידתה המחודשת של ישראל", הקדיש דאלי במתנה לממשלת ישראל, את פסל מנורת הברונזה המוצב כיום בשדה- התעופה בן גוריון. דאלי, שטען תמיד לזיקה לעם היהודי בשל יהדותו (המשוערת) של סבו, כתב בתחתית הפסל את ההקדשה הבאה: "אני יוצר את המנורה לכבודכם, העם היהודי- העם הנבחר, בניהם של אברהם, יצחק ויעקוב- על נחישותכם לשמר את המסורת ועל השמחה שלכם בחגיכם..."
גרסה מוקדמת למנורת הברונזה המפוסלת
"You Jewish people, the chosen ones, sons of Abraham, Isaac and Jacob, for your determination to maintain traditions, for the joy you celebrate and sanctify your festivities with, I created this “Menorah'…"
- A Letter to The Jewish People From Salvador Dali (1968)-
אבל הרגע שבו ליבי באמת החסיר פעימה היה כשחלפתי על פני תצוגת התכשיטים בעיצובו של דאלי. אור היקרות של תכשיטי הזהב, היהלומים והפנינים, השתקף מבעד לארונות הזכוכית והתעצם אודות לנורות הקטנות שהאירו מסביבם, עד
כדי כך שמראם היה כמעט מסנוור ומדהים מדי
 |
| דגי זהב נחים על אלמוג. משובץ יהלומים |
 |
| תירס משובץ אבני אודם |
דאלי החל את עיצובי התכשיטים שלו ושיבוצם באבני יקרות בשנות ה-50. וכשנשאל באותה תקופה על זיקתו לכל הנוצץ, טען בכל תוקף שאהבתו ל: "כל דבר מוזהב ומפואר", נובעת משורשיו העותמאניים וכי זו גם הסיבה שהוא חובב את העושר שבסגנון הלבוש הערבי הקדום. אם כי, גם בתכשיטיו כמו בציוריו, ההשפעות הניכרות הן דווקא מהתרבות היוונית ומהדת הנוצרית.
 |
| תכשיט בהשראת "ביצת הפסחא" הנוצרית |
 |
| ראשה של מדוזה- המיתולוגיה היוונית. יהלום, פנינה, ושיבוצי אבני ברקת |
אין ספק שגולת הכותרת, הן מבחינה עיצובית והן מבחינה טכנית, הוא תליון ענק העונה לשם "הלב המלכותי". את תליון הלב המוזהב הזה עיצב דאלי עבור מלכת אנגליה בכבודה ובעצמה לרגל חגיגות הכתרתה ב-1953. הייחוד האמיתי בתכשיט הוא שריר הלב האנושי הקבוע בתוך התליון והעשוי אבני אודם, שכן בתוך התכשיט נמצאת משאבה מכאנית זעירה המאפשרת לשריר לפעום כמו לב אמיתי- תאווה לעיניים.
יצירותיו של דאלי הן חגיגה של דמיון ורוח- שילוב מענג של רוחניות עם גשמיות. את התמונות מהמוזיאון אזכור עוד שנים רבות, ולכם מומלץ לבקר בתערוכת דאלי: 22.03-06.04 במרכז הקונגרסים בחיפה.
